הסרט הזה מנצח בקרב על תואר "הסרט הכי מוערך יתר על המידה של השנה"
אחרי שהפך לאירוע תרבותי בארצות הברית, "הקרב על אמריקה" ("Civil War") עולה גם אצלנו ומתברר שחוץ מיחסי ציבור ופרובוקציות, אין לו הרבה מה להציע
אחרי שהפך לאירוע תרבותי בארצות הברית, "הקרב על אמריקה" ("Civil War") עולה גם אצלנו ומתברר שחוץ מיחסי ציבור ופרובוקציות, אין לו הרבה מה להציע
"מתחרים" בכיכובה של זנדאיה מציג לנו משולשי אהבה וטניס כפי שעוד לא ראינו על המסך הגדול. הוא קצת קריר ומתנשא, אבל יותיר אתכם עם הרבה מחשבות ועם הלשון בחוץ
"היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" של גאי ריצ'י הוא חיקוי חיוור של "ממזרים חסרי כבוד", אבל יש בו את אחת הנשים היהודיות המרשימות שראינו על המסך. חבל רק שמגלמת אותה קתולית
הסרט "Back to Black: סיפורה של איימי וויינהאוס": על הזמרת ייתן לכם שעתיים של בריחה מהמציאות למוזיקה הכי יפה שיש, והשחקנית הראשית מצליחה להיכנס בגבורה לנעליים הבלתי-אפשריות שלה. אבל מי שבאמת אוהב את איימי, יאהב אותה כפי שהייתה באמת ולא בגרסה המלאכותית שלה
בסרט שאפתני, שרובו ביידיש ומצולם בשוט אחד בשחור לבן, מוצגת עיירה יהודית טיפוסית ערב פלישת הנאצים לברית המועצות. בסופו מתואר, בסצינה קצרה אך מטלטלת, גם הבוקר הנורא שבו היא מתעוררת לטבח
אחרי שעורר סערה פוליטית ותרבותית, "קרב אוויר" מגיע לאקרנים, ולא ברור על מה היתה המהומה. זה סרט תמים ולא מזיק שמנסה להיות התשובה הישראלית ל"אהבה בשחקים", אבל עושה זאת עם תקציב שלא מותיר לו שום סיכוי להצליח במשימה
הסרט החדש של מתן יאיר ("פיגומים") מציג נער מתבגר ממשפחה מתפוררת באופן אנושי ומורכב, מבלי לקחת את עצמו יותר מדי ברצינות. הכתיבה והמשחק כל כך טובים, שלרגעים הוא מרגיש כמו הצצה אל תוך משפחה אמיתית. ארבעה כוכבים
המוזיקה של פול סיימון היא מהשיאים האומנותיים של המאה ה-20. דמותו האישית, של מי שתיאר את עצמו כ"יהודי נודד" אך הודה שהוא "לא חלק מהיהדות" מצדיקה עוד דוקו. אלא שהסרט In Restless Dreams לא מספק חידוש אישי או אמנותי, ולמרות כמה רגעים יפים לא עושה חסד עם הנפיל
"גודזילה נגד קונג: אימפריה חדשה" לא מרהיב במיוחד ולא מלהיב במיוחד, וברגע מסוים פשוט התחלתי לנחור בשילוב של שיעמום ובוז. בשביל מי שמבקשים שעתיים של ניקוי ראש מול אקשן חסר פשר, אולי זה מספיק
"טור פרידה" בכיכובו של דרור קרן הוא הסרט הכי אנטי-ביבי ואנטי-ביביזם שנעשה פה, אבל הוא גם אנטי-דרמטי ואנטי-אותנטי
אחרי שזכה בדקל הזהב ובאוסקר לתסריט הטוב ביותר, "אנטומיה של נפילה" סוף כל סוף עולה אצלנו לאקרנים ולמרות שמו, מתגלה כהתעלות קולנועית. אם כבר ראיתם - לכו לצפות שוב, ואם טרם עשיתם זאת - למה אתם מחכים?
בני פרדמן, חרדי שחזר בשאלה, מתבסס על סיפורו האישי כדי להציג ב"בית" סיפור על תקרית שמבעירה את ירושלים, ומשמשת כתב אזהרה לישראל כולה. הוא עושה זאת בצורה מרתקת ומחשמלת, שהופכת את התוצאה לאחד הסרטים הישראלים הטובים של הזמן האחרון
17 שנה אחרי שהימם את הקולנוע הישראלי עם "חופשת קיץ", דוד וולך חוזר עם "דניאל אויערבאך", שמתגלה כחוויית צפייה סוחטת, אבל ממריא לגבהים רוחניים, אינטלקטואלים ותיאולוגיים נדירים בזירה המקומית
"אזור העניין" יזכה באוסקר לסרט הבינלאומי ביום ראשון הקרוב, וספילברג הגדיר אותו כסרט השואה הטוב מאז "רשימת שינדלר", אבל הוא פשטני, משעמם ומקומם
מבחינה החזון האמנותי, "חולית 2" מרשים ואפילו מרהיב. הבעיה היא כשמביטים על כל היתר: הדמויות חלולות, טימותי שאלאמה באחת מתצוגות המשחק האנמיות של השנים האחרונות, והכול מלא בג'יבריש ובניחוח אוריינטליסטי. העיקר שהצליחו לדחוף בדיחה על אשכנזים. שני כוכבים
בנפרד מאחיו ג'ואל ויחד עם זוגתו הלסבית טרישה קוק, יצר אית'ן כהן את "סעי בובה", קומדיית פשע לסבית שלמרות הכוכבות שלה, מתגלה כתאונת דרכים. ביקורת סרט
בין הסרטים שלא זכו היה גם "גלוריה!", דרמה קומית שבאמצעות רוח שטות, דמיון אגדתי ולב גדול, עושה כבוד לנשים שההיסטוריה שכחה. וגם: "החלל שנותר", הסרט החדש של אדם סנדלר, מיוחד ומבטיח אבל התסריט מכשיל אותו, ומרטין סקורסזה זכה בפרס מפעל חיים ושומר על אופטימיות
עם המפיק הישראלי רם ברגמן, "מעשייה אמריקאית" הפך לסנסציה הגדולה של עונת הפרסים. עכשיו הוא כל סוף מגיע לארץ, והצפייה בו מגלה סרט חכם ומהנה מאוד, שבקלות היה יכול להתרחש בישראל
אריק איינשטיין ובועז שרעבי בפסקול אמריקני, ההיפופוטם הנוקם של פבלו אסקובר, הפנים המעוותות של כוכב מארוול, הביגפוטים הנוהמים שמשליכים קקי על עורבים - וגם סרשה רונאן בהופעה ענקית. פסטיבל הקולנוע בברלין צלל למחוזות הביזאר, אבל מצאנו שם גם פנינה אמיתית
התקשורת האמריקאית הכתירה את "נשארים לחג" כקלאסיקה מיידית - ובצדק. הוא ראוי לכל מחמאה, כולל למחמאה האולטימטיבית מכולן, ולמרות שהחג בשמו נקרא הוא כריסמס, הגיבורים שלו לומדים ומלמדים אותנו את השיעור היהודי החשוב מכולם
מאסטר האנימציה היפני הייאו מיאזאקי חזר מהפרישה עם "הילד והאנפה", יצירת מופת מפעימה ומתעתעת. כמו רבים מסרטיו הקודמים, גם לו יש היגיון רגשי משלו וקצב ששואב את הצופים אל תוך הסיפור - ומוציא אותם בצד השני מבולבלים אך נרגשים. חמישה כוכבים
עבור דור שלם של מעריצים, קיידי הרון ורג'ינה ג'ורג' הן דמויות בלתי נשכחות מסרט התיכון הגדול מכולם. העיבוד הקולנועי למחזמר המצליח שנעשה על פיו אולי לא נוראי, אבל ממש היינו יכולים גם בלעדיו
אמה סטון מככבת ב"מסכנים שכאלה" הנועז והמדובר כאישה שנולדת מחדש ויוצאת למסע שבו תגלה מחדש את הגוף שלה ואת העולם כולו. ההופעה שלה בלתי נשכחת - הסרט עצמו הרבה פחות
"איך לעשות סקס" הוא סרט בריטי שמתרחש בחופשה של בני נוער בכרתים ומהדהד את פרשת איה נאפה. הוא מצטיין מבחינה קולנועית, אנושית ומוסרית, והלוואי שמשרד החינוך יכניס אותו לתוכנית הלימודים. עד אז, אל תחמיצו אותו בקולנוע
על אף בימוי יעיל וחכם ומשחק פנומנלי מצד זאק אפרון, יצאתי מעט מאוכזב מהסרט "המתאבקים" כי חשתי שדחסו לתוך הסרט סיפור אפי שדווקא היה עובד יותר בפורמט של סדרה בת חמש שעות
"רק לא אתה" הוא הקומדיה הרומנטית המצליחה מזה שנים, וזו לא תעודת כבוד לקהל. מדובר בסרט נחות ועלוב שאין לו מה למכור, חוץ מאשר את הגוף של הכוכב והכוכבת שלו
בטיקטוק התרגשו מאוד מהלהיט החדש של אמזון פריים, המותחן הפסיכולוגי האפל "סולטברן". אבל למרות המשחק הנהדר והביקורת החברתית הנוקבת, ולא משנה כמה הוא מנסה לזעזע בסצינות מין פרובוקטיביות - אין בו למעשה שום דבר שלא ראינו כבר אלף פעם
סיפורה של קבוצת הרוגבי שהתרסקה בהרי האנדים ונאלצה לשרוד באמצעות קניבליזם כבר היה בסיס לכמה סרטים. "אחוות השלג" שעלה בנטפליקס הוא החדש והמרשים שבהם. ביקורת
"פרארי" עם אדם דרייבר ופנלופה קרוז מציג רעיונות יפים וסצינות מירוצים מרשימות, אבל הוא הבינוני מבין הסרטים הביוגרפיים שיצאו השנה. התוצאה מגושמת, משעממת ועילגת
חמישה סרטים של במאיות; סרטים מישראל, פינלנד, יפן, בריטניה והוליווד; וכמובן גם "ברבי" ו"אופנהיימר". עשרת הסרטים הכי טובים של 2023 הארורה