"חופשי זה לגמרי לבד", אומר אותו שיר אלמותי, אבל איפה השיר הזה ואיפה אני. זה לא שרע לי עם סיגל, אפילו די טוב לי איתה, זה פשוט שיום העצמאות המתקרב העצים את הקונפליקט שאני נמצא בו תמיד, בכל קשר זוגי, שגורם לי לחשוב על מה היה איתי אם אני וסיגל לא היינו יחד.
רבות נכתב על הרומנטיות שבקשר הזוגי ועל איך כמה הכל נחמד ונפלא ומקסים, איך פרפרים מלווים את בני הזוג לכל מקום אליו הם הולכים, איך כולם מקנאים בתמונות הפייסבוק המשותפות שלהם שמדגמנות זוגיות (הנה הם בפריז, הנה הם בטיול בצפון, הנה הם אוכלים יחד בקניון) ועל איך הכל תמיד מושלם, אבל לי חשוב להשמיע גם את הקול השני: לא תמיד הכל נחמד ונפלא ומקסים, הרבה פעמים אלו לא פרפרים שמלווים אותי ואת סיגל אלא זבובים, תמונות הפייסבוק המשותפות שלנו תופסות רגע בודד מושלם לכאורה בין ים של רגעים רגילים אחרים, ובגדול, יש פער עצום בין הדימוי של זוגיות לבין זוגיות בפועל.
מרגישים בודדים? כנסו לכאן
המחשבה הזו נמצאת אצלי כמעט תמיד בראש כשהיא במצב רדום, אבל בשבת האחרונה כשסיגל ישנה אצלי, השד התעורר וקצת יצא משליטה. אני לא יודע אם בצדק או לא, אבל זה מה שקרה. הפשע הגדול שלי היה כשבשבת בבוקר החלטתי, ברוב חוצפתי, לאכול בארוחת הבוקר את דגני הבוקר האהובים עליי, שהם סוג של וופלים קטנים בריח מייפל. "כבר ביקשתי ממך לא לאכול את הקורנפלקס הזה לידי, נכון? זה מגרה אותי והורס לי את הדיאטה", אמרה לי סיגל חצי בצחוק. "נכון, אבל מה אני אמור לעשות? לא לאכול אותם?", עניתי לה בטון קצת פחות מחוייך. "אתה יכול לאכול אותם, פשוט לא כשאני ישנה אצלך. לא חסרים קורנפלקסים אחרים טעימים". ואז שתקתי. והמשכתי לאכול, וסיגל אמרה שאם אני לא מקשיב לה היא הולכת הביתה. ואני המשכתי לשתוק, וסיגל באמת חזרה הביתה. ובזמן שהיא הייתה בבית, גם בצהריים אכלתי את הדגנים בניחוח המייפל, רק מהמחשבה שאם סיגל תחזור להתנצל, היא תראה שאני אוכל את הקורנפלקס שלי מתי שבא לי.
הדייט החלומי שלכם מחכה לכם
אני יודע, זה נשמע כמו הריב הכי מטומטם בעולם, אבל באמת שהוא היה הקש האחרון במסכת חיכוכים שנמשכת כבר חודשים, שאני מרגיש שמגבילים את העצמאות והחופש שלי. רוצים דוגמאות? הנה: "כשאתה מוריד את המים בשירותים תוריד את המכסה של האסלה כי אחרת זה מפזר חיידקים", "אל תעשה רעשים כשאתה שותה מרק", "אל תהיה עם הפלאפון במיטה כי זה מסרטן", ועוד ועוד ועוד דברים שאני כבר לא יכול לסבול.
זה לא שאני מושלם. גם לי יש דברים שמפריעים לי שסיגל עושה, אבל אני מקבל אותם. אף פעם לא ביקשתי ממנה להפסיק לעשות משהו רק כי הוא מפריע לי, ואפילו פעם אחת כשבטעות השתחרר לה נאד במיטה לא כעסתי אלא צחקתי, ואפילו אז היא כעסה עליי! יכול להיות שזוגיות כרגע לא מתאימה לי? אולי זוגיות כן, אבל זוגיות עם סיגל לא?
למחרת התקרית עם הקורנפלקס התקשרתי לסיגל ואמרתי לה שאני חושב שכדאי שנדבר. היא אמרה שהיא מעדיפה שנעשה את זה בטלפון כי זה יותר קל לה, ופתחתי בפניה את הכל: אמרתי לה שאני אוהב אותה ושבסך הכל כיף לי איתה, אבל שאני גם מרגיש שאני משלם בעצמאות שלי ושאני כבר לא יודע איפה אני מתחיל ואיפה הקשר שלנו נגמר. סיגל בכתה ולא הבינה, אמרה שאני סתם מאשים אותה ושכנראה אני לא יודע איך מתנהל קשר זוגי אמיתי בין שני אנשים, ושעם כל אחת אחרת אני אצטרך להתפשר. היא אולי צודקת, אבל כרגע אני מעדיף להיות לבד.
לחצו כאן לכתבות נוספות