על אף שהעידן שאנחנו חיים בו הוא עידן האינדיבידואליזם, כזה המקדש התפתחות והגשמה, נדמה כי לעולם נהיה כפופים לנורמות חברתיות ברורות.
המסגרת החברתית ממשיכה לייחס חשיבות עליונה להקמת התא המשפחתי ואם נוסיף לקולות העולם שבחוץ את השעון הביולוגי שבתוכנו נקבל פצצת מתח מתקתקת הפוקדת אותנו בשלהי גילאי ה-30 ולעיתים אף קודם.
פצצת הזמן הזו מורכבת מארבעה אלמנטים מהותיים והדרך הכי טובה לנטרל אותה היא להכיר אותם.
מחפשים דייט להערב? כנסו עכשיו!
נו מה יהיה? את ידעת שהבת של חנה מתחתנת?
ההורים היקרים שלנו, שכל רצונם בעולם הוא נחת ושלווה מילדיהם, בהחלט מוסיפים את פיסת העץ שלהם למדורה.
הכוונות אומנם טהורות לחלוטין, אין טהורות מאלו, אך הטון המודאג, השאלות המרומזות בטלפון, כל אלו מעברים לנו מסר בטון לוחש אך עוצמתי שאומר: "אם אמא מודאגת ממצבי, אולי באמת משהו איתי לא בסדר".
בפירוק האלמנט הזה של הפצצה, יש לזכור שההורים הנפלאים שלנו הם בני דור אחד, כזה שלרוב הקים משפחות בגילאי ה-20. כמו כן, תפקיד ההורות מגיע "בילד-אין" עם מנגנון דאגה בלתי פוסק, ולכן העובדה שהם מתוחים אינה אומרת דבר וחצי דבר על האמת האובייקטיבית של חיינו, היא לחלוטין שלהם.
בסופו של דבר, אנחנו לעולם לא רוצים לעשות משהו רק על מנת לספק את אמא, זה לא יוכיח את עצמו במבחן המציאות ובטח לא לאורך זמן. חשוב לסגל כאן יכולת התמודדות מנומסת אך ברורה מול ההורים ובכלל מול גורמי חיצון חברתיים, והרעיון הוא לא לספוג את הלחץ שלהם.
יש להודות להם על ההתעניינות בחיוך ונועם ולציין שהכול טוב. הכול בסדר וכשיהיו עדכונים קונקרטיים, הם ישמעו עליהם.
רוצים למצוא זוגיות? לחצו כאן
את בטח מחפשת מישהו לחתונה וילדים, נכון?
יחד עם ההתמודדות עם החברה כולה, אנחנו לא עוצרות לרגע את מסענו האישי למציאת זוגיות ואהבה, נאמנות לקול הפנימי הקטן שעדיין אופטימי, שלא אמר נואש.
כאן יש לנו אתגר כפול, מחד: ניסיון לוודא שאנחנו בוחרות את הדייטים הנכונים, שהקשר מכיל את כל הערכים המהותיים שלנו, לבסס משיכה וכמיהה ומגיסא: לא "לבזבז זמן". לא לשהות במקומות שאינם תואמים את המטרות שלנו.
לא פשוט ללכת כאן בין הטיפות ולכן המלצתי החמה היא לאחד את הטיפות יחד. להטמיע את ההבנה שבתמונה השלמה של חיינו, הזוגיות המיוחלת הזו בהחלט טומנת בחובה את המוכנות והבשלות למשפחה ויחד עם זאת את התשוקה, חברות ועניין שאנו זקוקים לו כנשים בוגרות. השניים אינם סותרים אלא משלימים זה את זה.
ההתמודדות הכי נכונה בפירוק האלמנט השני של פצצת הזמן המתקתקת שלנו, היא להתחבר לביטחון העצמי שלנו ולהגיב ממנו. גם אם זה אומר לשקול מילים ולהמתין מספר רגעים לפני שעונים.
תשובה נכונה לשאלות פרטנרים רומנטיים תהיה כזו שמציינת שללא ספק את בשלב בו את מוכנה לדבר המשמעותי, להקמת משפחה, ויחד עם זאת את לעולם לא מכוונת להתפשר על שאר החלקים בעוגה ובנימוס נוסף לומר: כל דבר בעתו. זאת אומרת שאין טעם לשוחח על כמה ילדים יהיו בתא המשפחתי שלנו בדייט הראשון עוד לפני שחלקנו שמות משפחה.
מתי יגיע תורי?
"לו הכרת את הזמן כמוני," אמר הכובען, "לא היית מדברת על לבזבז אותו. הוא לא אחד שמתבזבז!"
הציטוט הנפלא הזה מעליסה בארץ הפלאות מתאר בצורה הכי ברורה את מהות הזמן. החלק השלישי בפצצת הזמן המתקתקת שלנו נוגע לשיח הפנימי החצי מאוכזב - חצי מודאג שקורא בקול גדול שהגיע תורו!
לעיתים קרובות ניתן לשמוע בשיח הזה תחושת החמצה, כאילו שהזמן שחלף עד כה פשוט חמק לנו מבין האצבעות ללא הועיל וכאילו שכל מה שהתקיים עד כה לא באמת נחשב מאחר וחסידת התינוקות לא הגיעה עמו.
אז כשם שהכובען החכם מלמד אותנו - זמן אינו יודע בזבוז מהו. אין לו יכולת כזו. הוא יודע לחלוף בתבונה ולהניע אותנו כעל מסוע נע בין התחנות שעלינו לעבור בהן.
אני מציעה כאן לעצור לרגע הכל ופשוט לכתוב את התחנות שחלפנו בהן עד כה, לציין את ההישגים שאנחנו מחשיבים כמשמעותיים עבורנו. ועכשיו יש להתבונן ברשימת המכובדת הזו - האם כל אלו הם בזבוז של זמן? זה הרי לא ייתכן.
גם אם נתבונן בכל מערכות היחסים שהיינו חלק מהן בשנים האחרונות, הרי שלכל קשר היה משהו עבורנו. עוד זיקוק לגבי מה שאנחנו באמת רוצים, עוד אבן דרך בבניית הדמות הזוגית שלנו.
חשוב גם לזכור שעניין ההורות דורש מוכנות נפשית עצומה ויש יתרונות רבים לאין שעור להבאת ילדים כאשר האישיות מעוצבת והחיים מבוססים.
ההיבט הביולוגי-מה יהיה אם לא אצליח?
חשוב לציין כאן שכל מקרה ראוי להתייעצות רפואית פרטית ושהנאמר כאן מתייחס לרובד הרגשי תודעתי ואינו יכול להחליף ייעוץ של רופא, אך סבורני שיסכימו איתי טובי הרופאים באומרי שמתח לא מייצר דבר מלבד עוד גורמים להיות מתוחים מהם.
אנחנו חיים בעידן השפע. שפע של הרכבים משפחתיים, שפע של אלטרנטיבות ובעיקר קדמה רפואית מרשימה בכל הנוגע לילודה בריאה.
הידיעה הזו, שהסיכויים לצדנו מרגיעה את הספקנים שבינינו.
חשוב מאוד לתת לעצמנו מרווחי נשימה בקביעת יעדים כדי שקו הסיום לא יהיה בולט לנו מדי מול העיניים, אחרת נדמה לנו שהתאריך התפוגה חולף ושממש בקרוב הדלת תיסגר ואז אנחנו נפעל, נחשוב ונדבר מלחץ, ממתח, מקטנות אמונה.
באלמנט האחרון של הפצצה שלנו, שכבר התפרקה לה אט אט אנחנו נותנים לעצמנו עוד קצת זמן כדי להגיע בבטחה למה שאנחנו רוצות באמת, כדי לאפשר לעצמנו להכיר בנינוחות את מי שהכי מתאים לנו ובעיקר לכדי לקבל את ההחלטות הכי מדויקות לגבי חיינו.
המרתון לחתונה ולילדים לא מתקיים בשום מקום מלבד בראשנו. לכל אחד מאתנו יש את הקצב שהכי נכון לו והחסד הגדול ביותר שנוכל לעשות עם עצמנו זה לכבד את הקצב הזה ואפילו ללמוד לאהוב אותו. משם הדברים יקרו באופן הרמוני.
לירז רון פבין, מאמנת, מצוות המומחים של אתר JDate ומייסדת מרכז Bliss לאמנות האושר
לחצו כאן לכתבות נוספות
