נכון לעכשיו, החלטתי להדחיק את העובדה שעוד שנה הסתיימה. לא. מבחינתי 2014 תמשיך להתקיים עוד כמה חודשים, עד שאחליט אחרת. כי אני לא מוכנה להגיע ל-2015 בדיוק באותו המקום שבו הגעתי אל 2014. וזה אפילו לא רק עניין הרווקות יש עוד כל כך הרבה דברים שהבטחתי לעצמי לעשות השנה ולא עשיתי. בראשם כמובן, העניין הזה של להפסיק לחיות כמו קשישה בודדה ולמצוא מישהו שיסכים לסבול את השטויות שלי ואולי גם לשכב איתי מדי פעם, אבל לא רק.
אז מכיוון שאיש אינו שואל לדעתי בכל עניין חילופי השנים האלה, נראה לי שזה יהיה רעיון טוב לפחות השנה, להתארגן על איזו רשימת New Year resolutions כמו שעושות תמיד חברותיי הטובות בקומדיות הרומנטיות. אולי אם אגבש מעכשיו כמה החלטות, ל-2016 אגיע כבר במקום אחר.
האחת או האחד מצפה לכם ברשת
1. לא לפחד מדייטים- כי האמת היא שאני מפחדת. מאוד. ולכן בקושי יוצאת לכאלה, אם בכלל. אני מעריצה חברות שלי שלקחו את עניין מציאת בן הזוג כעבודה שנייה ומקדישות שעות מהיום שלהן לשיטוט באתרי היכרויות ושיחות עם בחורים אקראיים. אותי זה מפחיד. ומעצבן. בעיקר מעצבן. כל השיחות הן הרי זהות בת כמה את? מאיפה? מה עושה? כאילו השנה היא 2003 וכל הפרטים האלה לא מצוינים בפרופיל שלי. בכל מקרה, ב-2015 אהיה קצת יותר סבלנית לכל הנושא הזה וקצת פחות פחדנית לצאת מהמחשב ולהתייצב לדייטים. גם אם הוא לא נראה לי כמו כוס התה שלי. סתם, לתת צ'אנס, או לצאת לבירה ומקסימום להתקפל הביתה אחרי שעה. לכם זה נשמע שטויות, אני יודעת, אבל בשבילי זה כמו לכבוש את האוורסט. אז השנה אני מתחילה לטפס.
2. לא לפסול בגלל זוטות- יש נשים שפוסלות גברים בגלל שאין להם ריבועים בבטן או שיער מלא על הראש. הרבה מהן לא מוכנות להסתכל בכלל על מישהו שהוא מתחת ל-1.75 מטר. אצלי זה לא ככה. אצלי, הדברים שגורמים לי לפסול בחור הם אווילים אך גם חיוניים: שגיאות כתיב, למשל. או שימוש באות י' בגוף ראשון עתיד. וגם מילות תואר כמו "מאמי" ו"נסיכה" שעושות אסוסיאציה של החוף באשקלון. כל הדברים האלה פשוט מכבים לי את הליבידיו בשניות, אבל לפעמים אני נדהמת לגלות כמה מהחברים שלי, שאני אוהבת ומעריצה, סובלים מהמניירות האלה לא פחות. אז כנראה שכושר הביטוי בכתב של אדם לא בהכרח מעיד עליו, לטובה או לרעה. אני צריכה לזכור את זה השנה.
3. לא להגיב בציניות- המנגנון הבטוח שלי בחיים, מאז ומעולם, היה להגיב בציניות לכל נושא חיפוש האהבה הזה. זה שילוב של היותי אישה צינית מלידה וסוג של אינסטינקט שלדעתי נובע ממבוכה. אבל אני חושבת שהגיע הזמן להיפטר מזה ולהפסיק לגלגל עיניים כשמישהי מהעבודה מציעה להכיר לי מישהו או כשאנשים מאחלים לי "בקרוב אצלך" בחתונות. כן, זה מעיק ברוב הזמן, אבל אולי לא יזיק לי לקבל את זה קצת יותר באהבה ולפתוח מעט את הלב.
4. להאמין שמגיע לי- זו האמת: בחלק ניכר מהזמן אני מרגישה שאני לא באמת ראויה לאהבה. כל אחד מאיתנו נושא את החסרונות שלו בדרך אחר. במקרה שלי, אני נושאת אותם על השרוול. לא מתביישת בהם, אבל כנראה שקצת מתעסקת בהם יותר מדי. אז מה אם אני קצת חרדתית ונוירוטית? אז מה אם אני סרקסטית ב-90 אחוז מהזמן? אז מה אם אני מבולגנת? אז מה אם אני לא נראית כמו בר רפאלי? מגיעה לי אהבה בדיוק כמו שמגיע לכולם. אולי השנה גם אצליח להאמין בזה סוף סוף.
5. לעשות סקס- כשהייתי בשנות העשרים שלי, לא באמת חיכיתי לאביר כדי לנכס לעצמי חיי מין. היו לי יזיזים וזה היה נחמד. בשנים האחרונות ויתרתי על העניין הזה, מתוך מחשבה שזה מעכב אותי בדרך למציאת זוגיות. התוצאה הסופית היא שאין לי זוגיות אבל עכשיו גם אין לי מין. אז ב-2015 אני מתכוונת לעשות קצת סקס. אשמח שזה יהיה עם בן זוג אוהב ומאוהב, אבל עד שאמצא כזה אין שום דבר רע בלמצוא לי איזה נער שעשועים. או לפחות מישהו להתנשק איתו בסילבסטר.
האהבה הבאה שלכם נמצאת במרחק קליק אחד
