יש לי מן נטייה מעצבנת, להאמין למה שגברים אומרים לי. גם אחרי 15 שנות וותק בדייטינג, מאז שהדבקתי ליוחאי מהכיתה שלי נשיקה צרפתית אחרי החזרות למסיבת הסיום של כיתה י', עדיין לא הפנמתי את העובדה שהרבה יותר מדי מהם מעדיפים לשקר כדי להתחמק מסיטואציות לא נעימות. בדיוק כמו שעשה לי יוחאי, כשלקח אותי לשיחה במחששה והסביר לי שמערכת היחסים שלנו, שהחזיקה חמישה ימים שלמים וכללה הרבה נשיקות עם לשון, לוחצת לו מדי ושהוא לא מרגיש מוכן לחברה רק כדי ששבוע לאחר מכן אגלה שהוא בסך הכל רצה להיפטר ממני כדי שיוכל לצאת עם שירן, אחת הבנות הכי יפות בשכבה.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
זה התחיל אז, כשהייתי בת 16, ולא הפסיק מעולם: גברים שכוונותיהם נראות כנות בהתחלה נכנסים לחיי, מבטיחים הבטחות ומהר מאוד מסתבר שאני לא מעניינת אותם מספיק, או מושכת אותם, או מה שזה לא יהיה, אז הם עושים אחורה פנה ונמלטים, לא לפני שחרור הצהרה שקרית כלשהי כמו "אני עדיין אוהב את האקסית שלי" או "את מקסימה אבל אני לא מחפש משהו רציני". פעם עוד הייתי נשארת פעורת עיניים ופה, מתוסכלת ופגועה, מנסה נואשות להבין מה עשיתי לא בסדר ולמה זה מגיע לי. כשהתבגרתי קצת למדתי לדפדף הלאה, במיוחד את הדבילים האלה שאוהבים לדבר הרבה ולעשות מעט אלה שבדייט הראשון יספרו לך כמה את בדיוק מה שהם מחפשים אבל כשיבינו שאת לא מתכוונת לשכב איתם דקות ספורות לאחר שהכרתם, ימשיכו הלאה, אל הטרף הבא.
אבל פעם בכמה זמן אני עדיין נופלת. כמו שקרה לי לפני שבועיים עם ד'. תבינו, אני סקפטית מאוד כשזה נוגע להיכרויות בפייסבוק ובכל זאת מכריחה את עצמי להתכתב עם גברים בצ'אט, לשוטט, לאתר לפחות בחור סביר אחד ולאלץ את עצמי לצאת איתו לדייט, כי אחרת אמשיך לכתוב את הטור הזה גם בגיל 45. אני מגיעה לדייטים האלה עם ציפיות נמוכות ולרוב מגלה שצדקתי. הם תמיד מסתיימים אחרי שעה בידידותיות משעממת. אז לא חשבתי שעם ד' זה יהיה אחרת, אבל זה היה. הוא היה מקסים, כריזמטי, נראה הרבה יותר טוב מהתמונות שלו. הדייט שלנו היה נפלא ונמשך ארבע שעות שבסופן גם התנשקנו. הייתה לי תחושה טובה לגביו, אבל אני נזהרת מהתחושות הטובות האלה. שמעתי כבר עשרות סיפורים על נשים שידעו מהשנייה הראשונה שהן יתחתנו עם הבחור שזה עתה פגשו ומאוד הייתי רוצה לחשוב שזה יקרה גם לי, אלא שאני מרגישה ככה לגבי כל בחור שמוצא חן בעיניי, פשוט כי אני כל כך רוצה להיות מסוגלת להביט יום אחד בחמלה מהולה ברחמים על חברה רווקה ולומר לה "שתדעי לך, כשזה זה, אז יודעים שזה זה".
בכל מקרה, לא יודעת אם חשבתי שזה זה עם ד', אבל הרגשתי שבא לי עוד ממנו והיה ברור שיהיה גם דייט שני. בדייט הראשון הוא סיפר כמה הוא רוצה להתאהב, כמה אני בדיוק מה שהוא מחפש המנטרות הרגילות שנשמעות כל כך מקוריות כשבחור שמוצא חן בעינייך מספר אותן. ואז הגיע הסמס ממנו, יומיים אחרי הדייט הראשון. "קניתי לנו בקבוק יין מדהים, תבואי אליי?". בשנייה נזכרתי, בפעם המיליון בחיי, שאסור לי בתכלית האיסור להאמין להצהרות של בחורים שאני לא מכירה. הוא באמת ציפה שאבוא אליו בשלב מוקדם כל כך של ההיכרות וזו לא אשמתו ככה העולם שלנו עובד היום, אינסטנט. רק שאני, לי אין סבלנות יותר לבחורים שמשחקים בי.
ניסיתי לתת לו מפלט והצעתי שנעביר את זה לפיקניק בפארק. התגובה שלו הייתה בוגרת וראויה: הוא פשוט נעלם. הבנתי את הרמז. הרגשתי את צביטת האכזבה ה-הו כה מוכרת. אחרי שבוע הוא פתאום התקשר. כבר לא עניתי. אני אולי נופלת מדי פעם, אבל אני לפחות יודעת למנוע מעצמי חבטה חזקה.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם