בעוד שאנשים החיים בארצות הניכר זוכים לחגוג פעם בשנה את הוולנטיינ'ס דיי בעל השם הסקסי ומעורר התשוקה, נאלצים אנחנו, כאן בארץ זבת חלב הסויה והסילאן, להסתפק בחג אהבה עם מיתוג נחות ושם קצת פחות מזמין, שבמקרה הטוב מזכיר את החג ההוא של העצים, ובמקרה הרע נשמע כמו סתם תווים אקראיים שיצאו מאבוב (כלי הנשיפה, לא ההוא מהמימדיון) או מטובה (כלי הנשיפה, לא השם של המורה שלכם מכיתה ג'). ועדיין, ט"ו באב הוא תירוץ נפלא לחיפוש אהבה.
לפעמים אני חושב שאהבה זה קצת אוברייטד ושאולי היה עדיף לעשות חג שמקדש מין חסר משמעות במקום ט"ו באב, אבל אז אני מבין שהרבה יותר קל להביא למישהי בובה בצורת לב מאשר בובה בצורת זין, אז שיישאר כבר ככה. אבל אוברייטד או לא, אין סיכוי שבט"ו באב הנוכחי אהיה לבד כמו בשנה שעברה, ובזו שקדמה לה, וגם בזו שקדמה לזו שקדמה לה, ולכן החלטתי לעשות מעשה. איזה מעשה? טוב ששאלתם!
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
השנה החלטתי לנקוט בשיטת הקארמה הטובה: אני אכין את הקרקע, אבשל ארוחה, אקנה דובי חמוד, אתגלח, אעשה מפשעות ואוזניים (בגילי כבר צומחות שם שיערות), ורק אז אחפש מישהי שתסכים לבלות איתי. היקום לא יוכל להתעלם מההכנות הרבות שעשיתי מראש, ולכן יהיה חייב בהכרח לשלוח לי מישהי שתסכים להיות אהובתי, לפחות עד שהשעון יראה חצות, אז הט"ו יהפוך לט"ז, הכרכרה תהפוך לדלעת, והפסטה שהכנתי תהפוך למגעילה כי שכחתי להכניס אותה למקרר.
אז נכון, ניסיון העבר הוכיח לי שליקום יש נטייה להתעלם ממני גם כשאני עושה הכנות מראש, למשל כמו הפעם ההיא ששטפתי את הבית כי אמא באה לבקר ואז נפלה לי מהמדף בסלון צנצנת מיונז (אל תשאלו) והרסה לי את השטיח. תקראו לי מטומטם כמו שנורית המורה שלי ל-3 יחידות מתמטיקה בתיכון הייתה קוראת לי, אבל הפעם הייתה לי הרגשה טובה והחלטתי ללכת לפארק הכלבים שליד הבית שלי כדי לנסות למצוא כלה פוטנציאלית לט"ו באב. מכיוון שאין לי כלב, שאלתי כלב מחבר.
כשהגעתי לפארק הכלבים, המשפט שהנחה אותי היה שבעלי כלבים נוטים להיראות עם הזמן כמו הכלבים שלהם, ולכן חיפשתי את הכלב הכי חמוד שמחובר ברצועה למישהי חמודה לא פחות, ושעירה הרבה פחות. אני לא מבין הרבה בסוגי כלבים, אבל הכלב שתפס את תשומת הלב שלי היה קטן, שחור וחמוד, ולפי הקולר שלו קראו לו במבה. כשהרמתי את הראש לראות מי מחזיק אותו התפלאתי לראות מישהי מקסימה, שלפי הקולר שלה, כלומר, השרשרת שלה, קראו לה יעל. למזלי הכלב שלקחתי מהחבר עשה את העבודה, ובזמן שהוא ובמבה רחרחו אחד לשני את התחת, אני רחרחתי עם יעל וניסיתי לבדוק האם היא האחת שתזכה לבלות איתי את ט"ו באב.
במשך חצי שעה דיברנו על כלבים, ואז קצת על חתולים ואוגרים, ובסופו של דבר דיברנו גם על ג'ירפות ופילים, כי מסתבר שיעל לא רק מקסימה, היא גם עובדת בספארי ברמת גן. המשכנו לדבר, צחקנו, ברחנו יחד למרחב מוגן כשהייתה אזעקה, ולא היה לי ספק שיעל היא האחת בשבילי, אפילו אחרי ט"ו באב. למרות שממש רציתי, לא ביקשתי ממנה את המספר שלה כי התביישתי, אבל היא אמרה שהיא נמצאת שם כל יום באותה השעה, אז אמרתי לעצמי שאבקש ממנה את הטלפון מחר.
למחרת כשהגעתי לפארק הכלבים (הפעם נטול כלב, יש גבול לכמות הפעמים שאפשר לשאול חיית מחמד מחבר), הלב שלי נשבר. מרחוק ראיתי את יעל מתנשקת עם בחור אחר, וחשבתי לעצמי שבטח גם לו היא מספרת את כל הסיפורים על החיות מהספארי. מזל שלא ביקשתי ממנה את הטלפון באותו היום, כי אני לא יודע איך הייתי מקבל תשובה כמו "יש לי חבר". מצד שני, התשובה הוויזואלית שקיבלתי כאבה לא פחות. מצד שלישי, יצא לי מזה סיפור נחמד לט"ו באב.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם