היה לה גב נחמד עם שתי גומות חן, ג'ינס קצר, ד"ר מרטינס שחורות, צמיד חוטים בצבעים ורוד וירוק, שיער גלי בצבע חום, קעקוע עם כיתוב כלשהו על הרגל, וזהו. כלומר, היו לה עוד המון דברים, אבל היא עמדה לפני בתור בכספומט, וזה כל מה שיכולתי לראות. למזלי הייתה לה בעיה עם הכרטיס והיא נאלצה לעמוד שם כמה דקות ארוכות, ואני זכיתי להביט בה ולהפליג במחשבות שלי הרחק למחוזות אחרים, בהם אני גם רואה את הפנים שלה ומציע לה לצאת איתי. אבל, פנטזיה לחוד ומציאות לחוד, וכשהיא סיימה שם היא פשוט לקחה את הכסף שלה והלכה מבלי שהספקתי להגניב הצצה לאיך היא נראית מלפנים.
זה היה יום שישי בצהריים ולא מיהרתי לשום מקום, ולמרות שהזעתי כמו שרית חדד לפני מבחני IQ, החלטתי להמשיך ללכת אחריה ולגלות האם מדובר באהבת חיי, או בסתם עוד מישהי יפה בתור לכספומט. העניין היה יכול להיגמר יחסית מהר, עד שהבחורה החליטה פתאום לעלות על אופניים ולרכוב לעבר האופק. אתם חושבים שזה עצר בעדי? אתם צודקים.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
אני כל-כך לא בכושר, שאפילו אם החיים שלי היו תלויים בזה לא הייתי מסוגל לרוץ אחרי מה שיכולה להיות האבירה על האופניים הירוקים שלי. בלב כבד ויתרתי, והלכתי לאכול פלאפל. אמא שלי תמיד אמרה שפלאפל ישנה לי את החיים, ואין לה מושג כמה היא צדקה. אולי זה לא בדיוק מה שהיא אמרה לי ויכול להיות שאני מבלבל פלאפל עם ניתוח להגדלת הפין או עם לימודי משפטים, אבל כך או כך, הטחינה שבזווית הפה שלי נמהלה מהר מאוד עם קצת רוק, כי הבחורה על האופניים הופיעה פתאום מעבר לכביש.
זרקתי את הפלאפל לפח, לקחתי מסטיק, סירקתי את השיער לאחור עם היד, ותוך שאני מסתכן בדריסה רצתי לעבר הצד השני של הרחוב כדי לחזות בפלא הרכוב על האופניים. בסוף הגעתי. התנשמתי, התנשפתי, הזעתי, ואם לא הייתי מתחיל פתאום לראות עיגולים שחורים מול העיניים שלי יכול להיות שגם הייתי מגלה איך היא נראית. יכול להיות שהתעלפתי, אין לי מושג מה קרה שם, אני רק יודע שאחרי כמה שניות פתאום ראיתי את הבחורה מעבר לכביש קונה פלאפל בדיוק באותו מקום שעזבתי לפני כמה דקות.
מבוייש ומורכן ראש חזרתי לפלאפל, ובעצב עמוק הבטתי בפח ובמנת הפלאפל החצי אכולה שזרקתי ושעוד לא הספיקה להתקרר. "שים לי הרבה עמבה אבאל'ה", שמעתי קול בס צרוד ומחריד, ולקח לי כמה שניות לקלוט מאיפה הוא בקע. מכיוון שהיינו כרגע בפלאפל רק אני והבחורה המסתורית, ומכיוון שהנחתי שמוכר הפלאפל לא יבקש מלקוח להכין לו מנה, נאלצתי להשלים עם העובדה שאמנם הבחורה שלי יפה מאחור, אבל היא נשמעת כמו קומביין על אספלט. הזכרתי לעצמי שאף אחד לא מושלם ושאולי הקול הוא החיסרון היחיד שלה, אבל אז היא הסתובבה.
לבחורה עם הגומות בגב היה רווח בשיניים, חתימת שפם קלה ואקנה על המצח בכמות שמספיקה לסניף שלם של עובדי מקדונלדס. אה, וגם נזלה לה עמבה על הפרצוף ועל כל החולצה. מכירים את זה שאתם חולמים שאתם שוכבים עם בר רפאלי אבל כשאתם מתעוררים אתם מגלים שאתם בעצם דופקים את הגופה של סבתא שלכם? הרגשתי ככה, רק יותר גרוע. ניסיתי לספר לעצמי שזו לא אותה בחורה מהכספומט, באמת שניסיתי, אבל הקעקוע על הרגל שלה לא הותיר לי ספק: זו הייתה היא. היא ולא אחרת.
זה אולי נשמע כמו סיפור מבאס, אבל אני חושב שלמדתי ממנו מוסר השכל כפול: האחד: אל תסתכל בקנקן, אבל אם כבר הסתכלת, כדאי שתסתכל בו גם מקדימה. השני: אל תצאו מהבית כשחם, כי סביר להניח שתתאהבו במישהי מכוערת בלי שתתכוונו לכך. ואני מדבר מניסיון.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב