אני מאוד אוהבת את הילה. אנחנו לא חברות המון שנים, רק בחודשים הקרובים התקרבנו אחרי חברות וירטואלית ארוכה ומפגש מיוחל ביום הולדת של חבר משותף. אבל החיבור בינינו היה מיידי. היא צעירה ממני בשנתיים ובזוגיות כבר שלוש שנים, אבל חוץ מזה יש בינינו המון דמיון ההומור, הציניות, הרגישות, הנטייה הקלה למיזנתרופיה ועוד כל מיני תכונות מלבבות כאלה. האמת היא שאנחנו פשוט צוחקות המון ומנהלות הרבה שיחות נפש בוואטסאפ. נפגשות אולי פעם בחודש ונעים לי שהיא שם, חברת נפש נוכחת-נפקדת כזו שתמיד נראתה לאחרונה חמש דקות קודם לכן.
אבל בקרוב כל זה ייגמר, וגם היא תיפול חלל לטובת השלב האבולוציוני המתקדם שפוגש את רוב הזוגות בשלב כלשהו של מערכת היחסים שלהם: תינוק. לפני חודשיים היא בישרה לי שנדמה לה שיש על המקל שני פסים, ופתאום זה קורה: בעוד כמה זמן שיעבור בטיל, יהיה פה שכפול גנטי שלה. וכל מה שבנינו עד עכשיו ההכלה, האהבה, הסינרגיה הכל יתאדה לטובת שיחות חטופות של פעם בשבוע, מפגשים עם עגלה וסמסים שנענים אחרי 48 שעות באמצע הלילה, בדיוק כשהיא מניקה.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
אני יודעת שזה עומד להיות ככה כי עברתי את זה עם חמש חברות שלי בשנתיים האחרונות. וכשאני כותבת חמש, אני מתכוונת רק לקרובות שלהן. אם מסתכלים על הברוטו, מדובר כנראה על 15 חברות שהיו שותפות לבילויים פרועים (בירה בבר השכונתי) ולילות בלתי נשכחים (מרתון "אישה יפה") ואז נפלו חלל לטובת הרבייה. לא משנה כמה טובות היו הכוונות שלהן, כמה הן נשבעו שהן לא ישתנו ושהן לא יהפכו לאמהות הנודניקיות האלה שמדברות רק התינוק שלהן ושולחות כל הזמן תמונות של התינוק הן תמיד משתנות והופכות לאמהות הנודניקיות האלה שמדברות רק על התינוק שלהן ושולחות כל הזמן תמונות שלו.
וזה לא שאני לא אוהבת תינוקות. אני דווקא מחבבת אותם מאוד ואפילו די מוצלחת איתם, אני פשוט פחות אוהבת אותם כשאני יושבת לשתות קפה עם חברה טובה שלא ראיתי כמה שבועות, ואחד מהם מחובר לה לפטמה וצווח בממוצע של שלוש דקות. וזה לא שאני לא שמחה ומתרגשת בשבילן, אני באמת כן אני פשוט קצת פחות מתרגשת מהעובדה שהן נעלמות לי לימים ארוכים, מפסיקות להתעניין בשלומי וכל שיחת טלפון מסתיימת תוך חמש דקות, עם בכי ברקע והבטחה תלושה שהיא תחזור אליי. מה שכמובן לא קורה לעולם.
אני אוהבת את החברות האימהות שלי וגם את התינוקות שלהן, אבל אני לא אוהבת את מה שהתינוקות האלה עושים לחברות שלנו. לא פעם חברות שהשקעתי בה שנים ארוכות, זמן ואנרגיה. רק לפני שנייה היא התקשרה בשתיים בלילה לבכות לי על איזה בחור שנעלם לה ופתאום עכשיו היא מתקיפה אותי בצילומי חיתולים ללא פילטר. ואני ממש לא שם. אפילו בן זוג אין לי באופק, ואלוהים יודע מתי יהיה, אז על אחת כמה וכמה תינוק. ולא רק שכל תינוק כזה הוא תזכורת כואבת לכך שאני מפגרת מאחורי כולן בענייני הזוגיות והרחבת המשפחה, לא באמת מעניין אותי לדבר על הנקה, החתלה, האכלה ושאר נוזלי גוף. ובעיקר, לא בא לי להישאר בלי חברות. אבל זה מה שקורה.
ועכשיו גם את הילה אני עומדת לאבד. כי לא יהיה לה זמן להסתמס יותר במשך שעות ולא תהיה לה סבלנות להקשיב לקשקושי הדייטים והתסכולים שלי. אז אני מתחילה להיפרד ממנה כבר עכשיו, כדי לא להתבאס אחר כך. ומכינה את עצמי להמתין לה עשר שנים, עד שהילד יהיה עצמאי ואוכל לקבל את החברה שלי בחזרה.
אלפי רווקים ורווקות מחפשים אהבה בדיוק כמוך ,כנסו להכיר