תמיד תהיה לנו פריז

לסצנות רומנטיות בעולם הקולנוע שמור מקום מיוחד. הן נמצאות על הגבול הדק בין קיטשיות למרגשות, הן משנות את כל מהלך הסיפור, הן נשענות על פנטזיה כמו גם על החיים האמיתיים, ועל אף שלפעמים הן מעוררות אצלנו תחושת בחילה קלה, הן משאירות אותנו עם תחושה חמימה בלב. לפניכם חמש הסצנות הכי רומנטיות שיש:

הסרט המפורסם ביותר שמתעמק בשאלה האם יכולה להיות ידידות אפלטונית בין גבר לאישה. הארי וסאלי מעבירים את זמנם בתור ידידים עד לאותו הרגע ההו כה מפתיע בו הם נכנעים למשיכה ושוכבים. אך אבוי. הוא עוזב מהר, היא נשארת במיטה עם פרצוף מוזר ומביך והקשר ביניהם נגמר. לאחר זמן מה הוא מבין כמה הוא אוהב אותה, רץ למסיבה בה היא נמצאת מיואשת עד כלות, אומר לה שהוא אוהב אותה, מונה בפניה את כל הדברים שהוא אוהב בה (כולל דברים דביליים ומעצבנים בעליל כמו להזמין סנדוויץ' במשך שעה וחצי), ולסיום מקנח בזה שהוא רוצה לבלות איתה את שארית חייו, הם מתנשקים וסוף טוב הכל טוב. אז למה זו סצנה כזו רומנטית? אולי כי בסך הכל מה שכולנו רוצים זה איזה בילי קריסטל (הארי) שיאהב אותנו גם אם אנחנו מביכים ולוקח לנו שעה וחצי להזמין סנדוויץ' בארומה.

רוז העשירה וג'ק העני הם התגלמות כל סיפור אהבה בנאלי שאי פעם ביססו עליו טלנובלה מקסיקנית. הם נפגשים, הוא מציל אותה מעצמה, היא מבינה שהוא הרבה יותר מרתק מהארוס מלא הג'ל שלה, אך הסביבה מתנגדת לקשר ביניהם והיא מוותרת. אך אל דאגה- היא מתעשתת מהר, מבינה שאינה יכולה לוותר עליו, ומוצאת אותו על הסיפון לסצנה הכי רומנטית בה הוא מלמד אותה לעוף. אז מה יש לנו שם? הכל. ים, שקיעה, מגע עדין, תשוקה מרומזת, ידיים אוחזות, מוזיקת רקע ולבסוף השיא- הנשיקה. אז נכון זה האמא, האבא, הסבתא והדודה חסרת החיתון של הקיטש, אבל אין מה לעשות, זה פשוט עובד.

סרט עמוס בגברים משופמים יכול להיות רק אחד משני דברים: או ממש רומנטי או סתם סרט פורנו. במקרה הזה מדובר באופציה הראשונה. הזמן: מלחמת העולם השנייה. מיקום: קזבלנקה. השאיפה של כולם: להצליח לצאת משם ולטוס לליסבון. אילזה, נקרעת בין שני גברים- האחד הוא בעלה (ויקטור), והשני גבר בשם ריק שהייתה לה איתו תקופה קסומה ומלאת תשוקה בפריז כשחשבה שבעלה מת. אילזה, לא מסוגלת להחליט, עד שלבסוף נכפית עליה ההחלטה לעלות עם ויקטור על מטוס לליסבון. ריק הוא זה שכופה עליה את ההחלטה, כאשר בצעד אצילי מוותר על מה שיכול היה להיות ביניהם וכן מוותר על העזיבה המיוחלת מקזבלקה, לטובתה ולטובת מה שיש לה עם ויקטור. בפרידה, רגע לפני עלייתה למטוס, הוא אומר לה "תמיד תהיה לנו את פריז". כי זיכרון של אהבה לא ממומשת ומלאת תשוקה הוא הכי רומנטי וקסום שיש (לפחות כשזה בפריז, לצורך העניין משהו כמו "תמיד תהיה לנו את חיפה"- כנראה לא היה תופס).

מתחילת הסרט ניתן לראות שמערכת היחסים בין ג'רי לדורותי נטולת רומנטיקה לחלוטין. הצעת הנישואים של ג'רי מרגשת בערך כמו לנסוע לדואר, ובכלל זה נראה כאילו הניצוצות האמיתיים הם בינו לבין הלקוח שלו. דורותי מבינה שהוא לא באמת מאוהב בה ומחליטה להיפרד. אלא שפתאום, הוא מבין כמה הוא אוהב אותה וכל בעיות האינטימיות שלו נפתרות ברגע. לכן, הוא נוסע אליה לסצנה הרומנטית ביותר בסרט בה הוא אומר לה שלל דברים יפים ומרגשים והיא קוטעת אותו ואומרת- אני שלך כבר מההיוש. אז נכון, אין פה ניצוצות ובמקום שקיעה ברקע יש סלון מלא בגרושות, אבל אולי זה בדיוק הקסם, הנגיעה הזאת במציאות והעובדה שלא צריך להיות על ספינה טובעת בשביל להתאהב.

היא שחקנית הוליוודית יפה ומצליחה, הוא בריטי חיוור וכושל כמעט בכל תחומי החיים, וביחד הם זוג לא ברור. היא רוצה אותו, הוא רוצה אותה, הם ביחד, הם לא ביחד, הוא נפגע, הם לא מתראים איזו שנה ואז היא שבה לסצנה המדוברת. ראשית, כמנחת פיוס היא מביאה לו ציור מקורי של שאגאל (אחלה דרך לבקש סליחה) ואחרי דין ודברים בין השניים היא אומרת לו שהיא בסך הכל היא ילדה שעומדת לפני ילד ומבקשת ממנו לאהוב אותה. ועם כל הציניות אי אפשר להתעלם מזה שזה מדויק, פשוט ומקסים.