שאלת המחקר: האם בחורה שדומה לי גם מבפנים וגם קצת מבחוץ זה דבר שיכול לעבוד?
השערת המחקר: אחרי שנפגשתי עם כל כך הרבה בחורות ששונות ממני, ייתכן שמישהי שדומה לי זה מה שאני צריך.
מהלך הניסוי, שלב ראשון, הנסיבות: את יולנדה הכרתי בתור לשיננית. המכנה המשותף נמצא כבר אז בחניכיים - שנינו נזקקנו לניקוי אבן יסודי דחוף. היא הייתה יפה ומשהו בה נראה לי מוכר, כאילו נפגשנו כבר איפושהו. בהיתי בה קצת והיא בתגובה כיווצה מעט את הגבות אליי. "מכירים?" היא שאלה. "מרגיש ככה" עניתי. בשלב הזה עוד לא הבחנתי שהבחורה פשוט הזכירה לי את עצמי במראה החיצוני אבל הרגשתי שאני נמשך אליה כמו שליהיא גרינר נמשכת לאירועי השקות.
שלב שני, הדייט: ישבנו במקום שהוא סוג של פאב עם בית קפה שיש בו די ג'י. הכלאה משונה כמעט כמו יולנדה שהייתה הכלאה שלי ושל אישה. היא צחקה מאותן שטויות שהצחיקו אותי והצחיקה אותי עם אותן שטויות שהצחיקו אותה. היו לה זויות ראייה על החיים משונות בערך כמו שלי (החיים זה כמו קופסת שוקולד, אם תאכל הכול תהיה שמן. אל תסתכל בקנקן, תסתכל שאין בו חור. אם אין אני לי, זין לי ועוד תובנות רמות מעלה), היו לה דעות פוליטיות די דומות לשלי, היה לה נסיון מר בזוגיות בדיוק כמו לי והיו לה אפילו כמה הבעות פנים שהזכירו את אלה שלי. שתינו עוד ג'ין טוניק למרות שהיה רק שש בערב והפלגנו בשיחה למקומות רחוקים עד שהרגשתי כלכך בנוח שבתוך תוכי ידעתי שאני כבר יכול לתקוע נאד על ידה וזה ירגיש סבבה, אבל ויתרתי.
שלב שלישי, ריקוד צמוד המשכנו למסיבה שהייתה מפוצצת באנשים, אבל למזלנו מצאנו לעצמנו פיסה רחבה של עשרים ס"מ רבועים שבה רקדנו מבלי שכולם דרכו עלינו. רקדנו נורא טבעי אחד עם השניה, ללא המבוכה שנלווית בדרך כלל בקרבת בן אדם שרק הכרתם. יולנדה רקדה בדיוק בקצב שלי, כאילו אנחנו חווים את הביט באותו אופן וזה יוצא מאתנו בתנועות דומות - רק ששלה יותר קוליות. החלטתי להציע צ'ייסר ויולנדה פשוט הציעה את זה גם באותה שנייה. זה היה מגניב אבל גם מוזר. אחרי כמה שירים התקרבנו עוד יותר והתנשקנו. זו היייתה נשיקה משונה, כאילו התשנקנו כבר בעבר. הטקסטורות של השפתיים שלנו כל כך תאמו אלו את אלו שזה הרגיש כאילו אלה היו השפתיים שלי. פסיכי? דפוק? סוטה? אולי, אבל המשכנו לאחת הספות שהיו זרוקות בצד. שם בחושך אפילו הריח של יולנדה הרגיש לי נעים בקטע אחר. הוא הזכיר לי את הריח שלי. תהיתי לעצמי: האם העובדה שאני נמשך לאישה שדומה לי כמעט לחלוטין הופכת אותי להומו?
תוצאות הניסוי: בעודנו שוכבים על הספה ומתגפפים, יולנדה הזדקפה ואמרה: "אנחנו קצת דומים, הא?" זה היכה בי כי לא חשבתי שגם היא שמה לב לזה. "את חושבת?" היתממתי. היא ענתה: "אתה לא שם לב שאנחנו זורמים באותו כיוון וכל הדברים שדיברנו עליהם הרגיש שזה בא מאותו מקום. אפילו מבנה הגוף שלנו קצת דומה". הסכמתי איתה: "אולי יש בזה משהו". לא רציתי להודות שאנחנו דומים מדי כדי שכל הסיטואציה לא תרגיש יותר משונה ממה שהיא כבר הרגישה. יולנדה משכה את ידי והניחה אותה על כף ידה: "תראה, אפילו האצבעות שלנו דומות". ניסיתי להתעלם והצעתי שנחזור לרקוד כי הפריע לי שאנחנו כמו זוג תאומים אבודים שהתאחדו בתוכנית של צופית גרנט. חזרנו לרחבה אבל מאותו רגע משהו השתנה. אחרי ששנינו הודינו שאנחנו דומים, פתאום זה הרגיש כאילו אתה רוקד רק עם עצמך, יודע מה אתה הולך להגיד ולעשות ובעיקר חרמן רק על עצמך. זה היה חולני.
מסקנת הניסוי: יש כאלה שמחפשים בן/בת זוג עם דמיון אליהם, עם תחומי עניין משותפים, ותחושה של משהו שמרגיש קרוב ללב, להוויה או לבית. אחרים צריכים זוגיות עם אדם שונה בתכלית, רק כדי שתתמלא תחושת "ההשלמה" הנחשקת. יש בחורות עדינות שיחפשו "גבר גבר", בחורים רכים יחפשו "אישה חזקה" ורוב הנשים הכוחניות יחפשו כלבלב רופס בצורה של בן אדם. דווקא בשונות יש משהו שמרגיש נכון, מעניין ומאתגר. לי וליולנדה היה דמיון כל כך היסטרי שזה הרגיש לנו קיצוני מדי. בזוגיות כדאי לחפש את האנשים שיש להם תפיסת חיים דומה לשלכם, אבל רצוי לבחור בכאלה עם תכונות מעט שונות. גם אם אתם אוהבים את עצמכם, זה לא אומר שתרצו לשכב עם עצמכם, נכון?