פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      רווקה בהפרעה: לייק, הלו?!

      עינת ויינבוים לא מבינה את הגברים בפייסבוק. מדוע לייק תמים אחד לתמונה של ג'ירף גורם לבחור לחשוב שהיא רוצה אותו?

      המלכה מגיעה (יח"צ , עינת ויינבוים)

      שישי בלילה. במקום לרבוץ על הספה אצל ההורים אחרי ארוחת ערב מפוצצת (אין מצב. אשכנזים) ולנהל דיוני סרק פוליטיים (אין מצב. הם נרדמים מול דני קושמרו הלוהט, לא ברור איך), אני יושבת מול הלפטופ עם בלאדי מארי ומאזינה לפלייליסט היפהופ חדש. אמא שלי דווקא מזמינה אותי לבוא לפעמים, אבל כל מפגש כזה מלווה בשאלות נורמטיביות לחלוטין שמצטיירות לי כאיומות, כמו "מה שלומך עינתושקה? איך בלימודים? רוצה עוגה? יש לך כבר חבר חדש? מתי תתחתני?” ואין לי חשק להסביר לה שוב שלא בא לי להתחתן ובטח שלא לחלוק עמה את ההרפתקאות המפוקפקות שלי עם גברים. אני אוהבת את הלבד. וזה קצת משונה, כי עד לפני כמה חודשים הייתי צמודה כמו טייץ לייקרה על פרחה עבת בשר לבויפרנד שלי במשך שנים רבות. ואולי זה בכלל לא משונה, אלא הגיוני לגמרי.

      בחורה מחזיקה שלט (יח"צ , עינת ויינבוים)

      השעה מתקרבת לחצות ואני כבר קצת שיכורה, מדליקה סיגריה שלישית ורוקדת לי בחדר מול הראי והופה! בחור תורן קופץ לי בצ'אט של פייסבוק. הכרנו באיזה אירוע יום הולדת אבל לא ממש הספקנו לדבר. הוא נראה חמוד, אבל עדיין לא בלשתי מספיק כדי לברר עליו. אין לו איזה פיק אפ ליין היסטרי, רק “היי, מה קורה?” ואני עונה "סבבה" והוא כותב "ראיתי שעשית לי לייק לתמונה של הג'ירף". לוקח לי רגע להבין על מה לעזאזל הוא מדבר. ג'ירף? המנה המלאזית? הפיליפינית החריפה? אז אני ניגשת לאקטיבי לוג ורואה שאכן לייקקתי תמונה של ג'ירף בספארי. וואלה, ג'ירף חתיך זה היה. מנומר, עם צוואר ארוך וגבוה. אוקיי, אני מהרהרת, הוא רוצה לדבר איתי על פרסתנים מעלי גירה? אוי, אולי זה קטע כזה של טבעונים? אני נעה באי נוחות קלה בכסא וכותבת לו שכן, אחלה ג'ירף, והשיחה הזאת מתחילה להרגיש לי מעט מגוחכת אבל עדיין לא נופל לי האסימון.

      סוכריית לב (יח"צ , עינת ויינבוים)

      ואז הוא מסביר לי ברצינות גמורה, תהומית אפילו, כמה שזה החמיא לו שיזמתי והתחלתי איתו ושהוא לגמרי בעניין שלי גם. בואו נסדר את זה רגע: אני. התחלתי. איתו. כי עשיתי לייק לתמונה של ג'ירף שהוא העלה. התגובה הראשונית שלי היא לכתוב לו "תגיד נדפק לך השכל או מה, הלייק הזה לא אומר שאני רוצה לשכב איתך, גט ריל, בנאדם”. אבל בחביבות מתחמקת (כי ירד לי ממנו ממש, עוד לפני שהספיק לעלות בכלל) אני מבהירה בשעשוע שאם הג'ירף הזה לא בזוגיות עם ג'ירפה הורסת, אני ממש אשמח לצאת איתו. ומוסיפה שקראתי עכשיו בויקיפדיה ש"לג'ירף לשון מחוספסת" וזה פלוס רציני. הבחור לא צוחק. הוא מתעצבן. “למה את ככה?” הוא מתריס, ואני נאנחת בקול ומתקתקת לו: "לא לכל לייק יש סאבטקסט מיני. צריכה ללכת להמשיך לפזז בחדר. לילה נעים" ולוחצת על האיקס של הצ'אט.

      לק שחור ואדום (יח"צ , עינת ויינבוים)

      אחר כך אני הוגה במקרה המוזר של הג'ירף בשעת לילה. תרבות הלייקים לתכנים רנדומליים היא אולי לא הדבר הכי מתוחכם שיצרה הטכנולוגיה, אבל זה בסדר, ככה פייסבוק עובד. אבל ממתי אנשים יוצקים משמעות רומנטית ללייקים? ועוד בתוך אלבום בעל הכותרת "בספארי ברמת גן עם הג'ירפותתתתת שלי!!1”? זירת הרווקות הפכה לגן חיות, ליטרלי. יתכן גם שאני לא בעניינים ויש פה קטע שאני מפספסת ואאלץ להפסיק להתפעל וירטואלית מדאחקות ומפוסטים של מירב מיכאלי וגם מג'ירפות, מסתבר. אני מחבקת חזק את החתולה שמככבת אצלי באלבומים ולוחשת לה בשקט: “לך אף אחד לא יעשה אובייקטיפיקציה, את שומעת?” והיא מגרגרת בהבנה והולכת לגרד את הספה עד חורמה. אני סוגרת את האור ואת העיניים ותוהה אם בפעם הבאה בה מישהו יעשה לי לייק אני צריכה לקחת פוסטינור אחרי או לחפש שמלת כלה. מתפללת שלא.

      חתול (יח"צ , עינת ויינבוים)