פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סקס, שקרים ווידאוטייפ

      מדי שנה מגיעות למשטרה עשרות תלונות על פרסום ללא הסכמה של סרטים המתעדים יחסי מין. השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט, מסביר מה אפשר לעשות אם גיליתם שהופצה קלטת סקס שלכם

      כולנו נחשפנו בשבועות האחרונים לפרשת הפצת הסרטונים האינטימיים ברשת ובאפליקציית וואטסאפ. שרון דן, בן 38 מראשון לציון, חשוד שהפיץ סרטונים אינטימיים של שתי נשים צעירות עימן היה מעורב בקשר רומנטי, לאחר פרידתם. באחד הסרטונים נראית י', בת 23, מקיימת יחסים עם דן במעלית. בסרטון אחר מתועד אקט מיני במכונית בין דן לבין ג', גרושה ואם לילדה.
      השתיים חוו מצוקה נפשית גדולה בעקבות הפצת הסרטונים ללא הסכמתן ו-י' אף אושפזה במוסד פסיכיאטרי לאחר ניסיון התאבדות.

      השופט בדימוס, עו"ד דניאל ארנסט, מזכיר שיש מה לעשות במקרים של הפצת מידע אינטימי ללא הסכמה, וגם מסביר למה לפעמים כדאי פשוט לשים את זה בעבר.

      החוק שבא להגן עליכם

      "תמיד יש מה לעשות," מסביר ארנסט, "הכל שאלה של זמן וכסף. כמובן שאם היו מפיצים קלטת סקס של מישל אובמה או שרה נתניהו הדבר היה מטופל היטב."
      השופט בדימוס מסביר שלא חייבים להיות מעשים בעלי אופן מיני בסרטון או בתמונות כדי להתלונן: "אפשר גם להציג בחורה שמשתזפת בחוף נידח או בחוף נודיסטים וזו תהיה עבירה על החוק להגנת הפרטיות שהעונש שלה הוא חמש שנות מאסר.
      אז מה אפשר לעשות? קודם כל אפשר להגיש תלונה במשטרה והמשטרה צריכה לחקור. במישור המשפטי אפשר להוציא צו מניעה שחל בארץ. זה צו שמונע מפורטלים מסוימים מלהקרין או להפיץ את הסרטון. לעומת זאת, אם זה מגיע לחו"ל אז השליטה על מה שקורה בחו"ל היא מאוד קטנה."

      קיים עוד חוק שכדאי להכיר במצבים כאלה, חוק זכויות היוצרים: "אם בחורה נפגעת מחבר שלה או מישהו שהיא הייתה איתו ביחסים אינטימיים, אז היא יודעת מי הפיץ את זה, אבל אם מישהו זר צילם אותה על חוף הים והיא לא יודעת מי זה בכלל, אז היא לא יכולה לפעול נגד בן אדם פרטי. מה שכן, היא יכולה להוציא צו מניעה לפרסום בגורמי תקשורת."

      ארנסט מודה שזו לא משימה פשוטה, אבל היא בהחלט אפשרית: "החוקים קיימים. הכלים ישנם. צריך להשתמש בהם – אפשר להתלונן, ללכת לעורך דין, לשלוח מכתבים, להגיש תביעה בבית משפט."

      לקורבן צפויה התמודדות לא פשוטה

      ארנסט מרחיב על ההתמודדות האישית ולמה לפעמים לא מתלוננים למרות הפגיעה: "לקורבן יש התמודדות קשה נפשית – זו טראומה. אם הוא מתחיל בתהליך של קבלת פיצויים, צווי מניעה או תלונה במשטרה – הוא צריך לחזור ולשפשף את הפצע הזה, את המקום הכואב, ובהחלט אחת הדרכים להתמודד עם זה היא פשוט לשכוח מזה. אם הפגיעה היא קלה וזה לא סרטון כל כך ויראלי – המשיכו את החיים שלכם.
      אחת הדרכים להתמודד היא לתפוס את הדברים בצורה ריאלית – מה מידת הפגיעה, החשיפה, האם הקורבן ניתן לזיהוי בסרטון. מעטים ממהרים להתלונן במשטרה ומגיעים לבתי משפט, ועל השאלה 'למה הקורבנות לא מתלוננים?' יש המון ביקורת. צריך להבין שבהרבה מקרים הקורבן לא רוצה להכפיל את הפגיעה בעצמו.
      כל אדם צריך לשמור על עצמו ולדאוג שבתהליך הזה הפרטיות שלו לא תפגע כפל כפליים כי לדבר עם אנשי חוק ושוטרים זה לא תהליך נעים. שוב הפרטיות נפגעת למרות שהדברים נאמרים בסודיות. קורבן לא בהכרח רוצה לספר לשוטר, שהוא אדם זר, את הדברים האלה."

      לבסוף, הוא שב ומזכיר את מה שכולנו יודעים אבל מעטים מאיתנו מיישמים בעידן השיתוף ברשת: "יש את האמרה שגורסת שמילה שיצאה מהפה שלך – כבר אין לך שליטה עליה. גם על מה שצולם כבר אין לך שליטה. מה שחשוב לזכור הוא שכל סוג מידע יכול להתפרסם אז הדרך היחידה למנוע את זה היא שלא יהיה קיים מידע כזה מלכתחילה."