המטרה: להיות אומן פיתוי

המשבר שלי התחיל כשעמדתי בתור בסופר וראיתי את מי שעתידה הייתה להיות אשתי לעתיד כי היא הייתה כל כך, אבל כל כך יפה. היא לא ידעה את זה כמובן ואני לא העזתי להודיע לה שהיא האחת. אני השתנקתי כשהקופאית מסרה לה את העודף ובזמן שהתגלמות היופי הנשי ארזה את החלב שקנתה, לא הצלחתי להוציא מילה. וככה, מבלי בכלל לראות שאני קיים, היא הלכה.
זאת לא הייתה הפעם ראשונה שנלחצתי לפנות למישהי, למעשה זה קורה לי בכל פעם שאני יוצא למסיבה או לפאב ובעיקר כשמדובר בבנות מושכות במיוחד. היפה מהסופר הייתה הקש ששבר את גב הגמל (ואת הלב) והודעתי לעצמי שזו הייתה הפעם האחרונה. מעכשיו אני אעשה הכל כדי להיות אומן פיתוי. למזלי, העורכת שלי החליטה לשלוח אותי לסדנה מעשית שתלמד אותי איך להתחיל עם בחורות והפנתה אותי למכללת "דון זו’אן" - מרכז לימוד עבור גברים מסכנים כמוני שחווים קשיים בניסיון להשיג מספרי טלפון של נשים (ולא דרך דפי זהב). קיוויתי שאולי כאן טמונה התקווה למציאת כלה או לפחות כוסית לבלות איתה את הערב.

אז קבעתי עם ניקולס גרשקוביץ, בחור צנום וכריזמטי ומייסד מכללת דון ז'ואן, בפאב “הפאטיו” שבתל אביב. הוא הציע שהפגישה הראשונה שלנו בסדנה תהיה כבר בשטח, להיזרק אל המים העמוקים, כי לדבריו אין על נסיון אמיתי.
“שלום ארנון, מה קורה? מוכן להשיג כמה מספרים של בחורות הערב?” הוא שאל אותי מיד כשנפגשנו. השבתי בחיוך ובחיוב ונכנסנו. הבר היה עמוס לעייפה אבל ניקולס מיד גרם לי להרגיש בבית, ממש כאילו היינו אצלו בדירה. הוא פינה שני מקומות שלכאורה היו תפוסים, הזמין לנו אלכוהול וניגש לעניינים. הוא שאל אותי מדוע אני מתקשה להתחיל עם בנות, והסברתי לו שבפעמים המעטות שאני מנסה להתחיל עם מישהי, זה יוצא לי מאולץ ואני נכשל. על אף שאני מריץ בראש כלכך הרבה משפטי פתיחה מעולים, אני בסוף בכלל לא ניגש לאותן בחורות, ומקסימום עובר על ידן. “זו בעיה של ביטחון”. ניקולאס איבחן את המצב העגום שלי. “אתה צריך קודם כל להתגבר על הפחד. ואיך אתה עושה את זה? אתה לא מסתכל על זה שהיא יפה. בשבילך היא כמו כל אחת. אתה צריך לזכור שאתה שונה מכל אלה שלא מצליחים לדבר עם בנות וכך תתגבר על הפחד.” הוא היה נשמע כמו פסיכולוג בגרוש אבל הייתי סבלני. הוא הציע שאפתח את השיחה במשהו מצחיק אבל רצה שזה יבוא ממני.
ניגשתי מהוסס אל היפהפייה המצחקקת שעמדה בצד השני של הבר. “היי"אמרתי לה. היא הביטה בי וכמעט קפאתי. "יש לי שאלה...מה את אומרת, זה יהיה מצחיק להזמין בחורה לצ’ייסר של מים?” היא חייכה ושאלה אותי אם חסר לי כסף לצ’ייסר אמיתי ואם אני רוצה שהיא תזמין אותי. באותו רגע רציתי לברוח - מהעיר, לא רק מהפאטיו. התנצלתי, שחררתי אותה וחזרתי למקום ליד ניקולאס בבושת פנים איומה.

הרגשתי כמו אדיוט אבל ניקולס עודד אותי ואמר שרק ככה לומדים. בשלב הזה הזמנו עוד בירה והוא הדגיש שמה שהוא הולך להגיד זה על קצה המזלג, ופרש בפניי את החשיבות של יצירת משיכה מיידית על ידי פיתוח שיחה בצורה טבעית וקלילה. הוא הדגיש את חשיבות הרושם הראשוני ואת שפת הגוף שלי, שאדע לקרוא את שפת הגוף שלה ושאגיב בהתאם. שאלתי אותו איך אני נראה. הוא אמר שאני מתלבש מעולה אבל שכדאי לי להקדיש כמה דקות לעיון במגזיני סטיילינג באופן יומי. הבנתי את הרמז.
אזרתי אומץ וניגשתי אל קבוצת בנות בחיוך גדול. “תראי איך הוא מבסוט. איך אפשר לעזור לך?" שאלה אחת החברות של הבחורה שהייתה המטרה שלי. המיועדת הסתובבה, בחנה אותי וחייכה אל החברות שלה. בלעתי את הרוק והתחננתי שאלוהים יעשה איתי חסד ויהפוך אותי לבלתי נראה. למרות המפלה, ניקולס עודד אותי שאני מתקדם והציע שעכשיו הוא ידגים לי איך כדאי לעשות את זה.

הוא תר במבטו אחר בחורה מתאימה וניגש. שוטטתי מאחוריו כדי שאוכל לשמוע איך פועל מומחה לנשים. “איך את מרגישה היום?" ניקולאס פנה אליה והבחורה הסתובבה. שמעו, הוא היה מקצוען. הוא הצליח להחזיק שיחה ולנהל אותה בצורה קולחת. לא נאמר שם שום דבר עמוק או מעניין- גיבובים של תגובות והחלפת מילים סתמיות, אבל הוא עשה את זה מאוד טבעי. שאלה פה, מילה שם, חצי בדיחה -גם אם מה שאמר היה ללא פואנטה, הוא הצליח להעלות חיוך בפניה של הבחורה. העניין הוא שזה כל מה שאישה צריכה - שיחה שונה ומשעשעת מכל אלה שהיא כבר ניהלה בינה לבין החברות שלה או עם גברים אחרים שניסו להתחיל איתה. ניקולס שלף את האייפון שלו והבחורה נתנה לו את המספר שלה. אין ספק, חשבתי לעצמי, מדובר בבחור חלקלק ובחורות תמימות ייפלו ברשתו, אבל אני בהחלט לא כזה והמרחק ביני לבין להשיג מספר של בחורה בעשר דקות הוא כמו ההבדל בין החשבון בנק שלי לזה של יצחק תשובה.
ניקולאס נפרד מהבחורה וחזר לשבת על ידי. "איך עשית את זה?” שאלתי אותו והוא ענה: "יש כמה טכניקות שלא נלמד את כולן הערב - איך ליצור הזדמנות, איך לייצר מומנטום, איך לפלרטט והכי חשוב איך לגרום לה לרדוף אחריך".

ניקולס החליט לשלוח אותי לרקוד ליד בחורה ג'ינג'ית לוהטת. "אני רוצה שדרך שפת הגוף שלך תתן לה להרגיש מיוחדת אבל שלא באת לחזר אחריה. תתייחס לחברות שלה לפני הכול". הוא הדריך אותי. "נראה לי שבשביל פנטומימה מורכבת כזו צריך פה מינימום את חנוך רוזן." עניתי לו ובהיסוס קמתי. הרגשתי את הלב דופק כמו בסוף מרתון, אבל הרגליים איכשהוא נשאו אותי מעצמן אל הבנות שרקדו להן. אז הצטרפתי בפיזוז משלי מבלי להידחף ממש. כשהג'ינג'ית שלי הבחינה בי רוקד פתחתי את הפה ואמרתי לה: "תדעו לכן שאתן רוקדות אש. אתן עושות שמח". זה עבד. היה נראה ש"קניתי" את החברות, כולל הג'ינגי'ית. שאלתי לשמה. היא ספרה לי שקוראים לה ג'ני, היא הגיעה מקונטיקט ונמצאת עשר שנים בארץ. "זה יפה שאתה בא ומצטרף ככה לחבורת בנות ורוקד. זה דורש אומץ." היא אמרה לי. השבתי שזה לא היה קל והצעתי להזמין אותה למשקה. ג'ני השהתה את התשובה לאיזה נצח או שניים, רצתה להגיד משהו - אולי לסרב, אבל אז אמרה: ”אוקיי." הייתי באקסטזה אבל ניסיתי להישאר קול. את החברות שלה היא הותירה להמשיך לרקוד לבד ואני הותרתי את ניקולס בבר לבדו. הוא הרים את כוס הבירה שלו לעברי ואני חייכתי לעברו. התיישבתי עם ג’ני בקצה השני של הבר, היא הזמינה ג’ין אנד טוניק ואני וודקה רד-בול ודיברנו המון, לפחות עד שניקולס הלך.
פגשתי אותו שוב בהמשך השבוע כדי לעדכן אותו שקבעתי דייט עם ג'ני כבר למחרת. אני לא יודע אם ניקולס יכול לגרום לכם להשיג כל בחורה שתרצו. הרבה מזה תלוי בכם ובכוח שלכם להלחם בפחד, אבל אני כן יכול להודות שמשהו בביטחון שלכם עשוי להשתפר עם אימון טוב ועידוד. שיהיה לכם בהצלחה.