פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מקום לאהבה: מוצאים זוגיות באוטובוס

      התחבורה הציבורית היא ה-מקום להכיר את בן הזוג הבא שלכם, אז קבלו את הטיפים שיעזרו לכם למצוא אהבה עוד לפני שתרדו בתחנה הבאה.

      נסיעה בתחבורה ציבורית היא הזדמנות מושלמת למצוא אהבה. לא לשווא אני מבלה חצי שעה מדי בוקר וחצי שעה נוספת מדי ערב בהתאהבות בזרים מוחלטים.

      כולנו מתנהגים בצורה די דומה במהלך נסיעה באוטובוס או ברכבת: אנחנו יושבים בשתיקה גמורה, מביטים קלות סביב ומנסים לא להריח בתי שחי קרובים.
      העובדה שאנשים ממעטים לנהל שיחות חולין במהלך נסיעה בתחבורה ציבורית יוצרת מצב חדש ומעניין – אנחנו הופכים ערים יותר לשפת הגוף של הסובבים אותנו. פתאום אנחנו רואים איך אדם אחר מתנהג במצב עליו השליטה שלו מוגבלת. האם הוא מפנה את מקומו לקשיש או לאישה בהיריון? האם הוא מתחבא מאחורי משקפי שמש וזוג אוזניות שמחוברות לאייפון? האם הוא מנהל שיחות טלפון קולניות או קורא ספר מעניין?

      במקום לתת למילים לבלבל אותנו, אנחנו רואים משהו חדש שמעיד על אופי האדם שמולנו - ומה עוד אפשר לבקש כשמחפשים בן זוג חדש?

      אמור לי מה התחנה שלך ואומר לך מי אתה

      אם אתם נוסעים לעבודה או ללימודים מדי יום באותו הקו ובאותה השעה, אתם כנראה מכירים כמה פרצופים שתמיד עולים על אותו האוטובוס. אם אחד מהנוסעים הקבועים מוצא חן בעיניכם – זה הזמן לרשום הערות.

      ראשית, שימו לב אם הוא יורד תמיד באותה התחנה ואם כן – מה זה אומר עליו. אם הוא יורד מדי יום באוניברסיטה – הוא כנראה סטודנט. אם הוא יורד בפארק היי טק – הוא מרוויח יפה. אם הוא יורד בגן החשמל – מזל טוב, מצאתם זונה.
      שנית, נסו להבחין אם הוא בכלל פנוי: האם שיחות הטלפון שלו סובבות סביב בקשות לקניית חלב? האם מחכים לו בתחנת האוטובוס בן/בת זוג או חלילה – ילדים?

      כל הדברים האלה אולי נשמעים טריוויאליים, אבל מיד תבינו למה חשוב לנסות לקבל תמונה כללית על האדם שיושב מולכם באוטובוס: נניח שהחלטתם ליזום שיחת חולין עם בחיר ליבכם נטול-הרכב. נניח שהוא מספר לכם שהוא לא שוטף ידיים בשירותים ציבוריים. נניח שלא תעברו לעיר אחרת בעקבות החשיפה. לצערכם, זה אומר שתאלצו לראות אותו גם מחר באותו האוטובוס, באותה השעה, עם הרבה יותר מבוכה.
      לכן, עצתי הטובה ביותר היא פשוט לפקוח עיניים ולוודא שאתם קוראים היטב את המסרים שהאדם השני משדר, וגם מריחים מדי פעם שובלים של היגיינה אישית.

      אבא שלך נהג?

      אוטובוס הוא לא פאב. מבטים מרומזים לא עושים על אף אחד רושם, וגם אי אפשר לתת לנהג לשלוח בשמכם איזו כרטיסיית ניקוב רבת משמעות. באוטובוס צריך לדבר.
      נושא השיחה הראשון והקל ביותר הוא אויבים משותפים: נוסע בעייתי שמעכב את הנסיעה, נהג שלא מדליק מזגן, חבורת ילדים רועשת. אנשים אוהבים לשתף בדברים שמציקים להם, וזו הזדמנות לשלוף איזו פנינה שנונה.
      נושא השיחה השני, במקרה שלא מצאתם משהו שכואב לכם, הוא להתחיל עם מחמאה כנה: פשוט לומר לאדם השני שהחולצה/קעקוע/כיסוי אייפון שלו מגניבים. אפשר להגדיל ולפרוש את משנתכם בפניו – לספר לו איך בכל יום אתם מתרשמים מחדש מסגנון הלבוש או ההתנהגות שלו (כאמור, אוטובוס הוא ביב התנהגויות אנושיות). זה ישיר, אבל מרכך.

      אם אתם חוששים משיחה ארעית בתחבורה ציבורית, אתם עלולים לטעות ולחשוב שאם תרדו באותה התחנה עם בחיר לבכם ותשיגו את תשומת ליבו ברחוב, הסיכויים שלכם ישתפרו. בפועל, בני אדם לא כל כך נהנים מהמחשבה שאדם זר ירד מהאוטובוס בגללם. זה שלב אחד לפני שהפנים שלהם הופכות לטפט על קירות המרתף שלכם. הישארו על האוטובוס המחורבן ונסו שוב מחר.