בואו נודה בזה: החיים שלנו הפכו לאחרים מאז המצאת הפייסבוק.
מארק צוקרברג בהחלט שינה את פני השיח החברתי ואפילו את חשיבות התיעוד וקבלת הפידבקים מהעולם. אנחנו אולי, יותר מתמיד, זקוקים ללייק הזה, לשלל התגובות ובעיקר ליכולת לחלוק עם העולם את חיינו.
אך מה קורה כאשר (לכאורה), מציאות חיינו פחות צבעונית משל שאר חברנו הווירטואליים?
איך מתמודדים עם הקנאה כשהזוגות מעלים תמונות מחופשות רומנטיות, ממלאים את הקיר בהצהרות אהבה וכשהפיד מלא חגיגות אירוסין בלתי פוסקות?
הדייט החלומי שלכם מחכה לכם
לא כל הנוצץ זהב
בואו נדייק: זה לא שאין באמת זוגות מאושרים שחוגגים את אהבתם ברשת החברתית, יש. והרבה. אבל חשוב לזכור כאן נקודה משמעותית: אנחנו אלו שבוחרים מה להעלות לפייסבוק.
אנחנו אלו שמצלמים ובוחרים בקפידה את התמונה הכי פוטוגנית שלנו, זו שאנחנו מאמינים (בין אם במודע ובין אם לא) שתגייס את הכי הרבה חיזוקים ומחמאות. כן, כולנו אוהבים להרגיש הערכה ופרגון-זוהי עובדה בלתי ניתנת לערעור.
אך מה זה אומר על אותן תמונות שמועלות לרשת? זה אומר שאלו נבחרו בפינצטה ושהן אולי אותנטיות, אך מהוות אחוז מאוד קטן משלל האירועים, החוויות והרגשות של המצולמים באותו היום. אומנם נהוג לומר "צרת רבים נחמת שוטים" אך עדיין מעודד לדעת שהחיים של כולנו מכילים שילוב בריא של אתגרים ושמחות.
אז בפעם הבאה שאתם גוללים במורד ה'ניוז פיד' ונדמה לכם שכולם כל כך מאושרים ומאוהבים ורק עליכם נגזר לבלות את ערב שישי בפיג'מה - זכרו שזהו מיצג מבויים ומופרז. התמונות בפייסבוק מעוררות בנו התפעלות ופרשנות זוהרת בכמה עשרות מידות מזו המתקיימת במציאות ולא רק בענייני זוגיות אגב, אלא בכלל.
מרגישים בודדים? כנסו לכאן
להמיר את הקנאה בהשראה
אם אנחנו כבר חווים את רגש הקנאה, למה לא "לנצל" אותו למעננו? למה שלא נעשה בו שימוש מושכל ונתרומם אל עבר הגרסה המשופרת שלנו?
הגבול בין קנאה והשראה הוא גבול דקיק. קל מאוד להחליק קצת ימינה ולעבור אל עבר מדינת ההשראה, המדינה בה יש מספיק לכולם. מדינה קסומה בה זה שיש לאחר לא גוזל ממני - להפך!
זה אפילו עוזר לי למקד את רצונותיי, מחדיר בי מוטיבציה ועוזר לי להתקדם בצעדי ענק אל עבר הטוב שמחכה לי בהמשך. מה דעתכם על המדינה הזו? היא כרגע מציעה אזרחות בחינם לכל המעוניין.
במילים אחרות, יש לנו שתי אפשרויות: האחת היא לראות את מה ש"אין" לנו ולהתעצב. להתמלא מרירות מכך שאנחנו נהנים פחות.
האפשרות השנייה היא להחליט לראות בזה משהו אחר. וכן, זו החלטה.
אנחנו יכולים לראות בכל הזוגות המאושרים הללו הוכחה ניצחת לכך שהאהבה קיימת ובשפע, למרות הציניות.
זו בקלות יכולה להיות מדרגת ההשראה שלנו: לראות את היופי והרומנטיקה, לבחור בעדכונים שאנחנו מתחברים אליהם ושנראים לנו אותנטיים ולומר לעצמנו:" איזה יופי! נפלא. כזה אני רוצה גם לעצמי."
ההבדל בתחושות בין אמירת ה"למה רק לי אין" לבין ה" איזה יופי, אני בוחרת לעצמי כזה" הוא עצום.
לתרגל שמחה עבור אחרים
ונניח שאנחנו לא במצב רוח להתרומם רגשית מעצם ההשראה שבעדכוני האהבה בניו פיד. מותר לנו לפעמים.
מה לגבי העובדה שזה שיש למישהו אחר משמח אותנו?
בכולנו, בתוך תוכנו מסתתר חלק שיודע שיש המון לכולם. ולאותו חלק אפילו אכפת ממה קורה לאנשים אחרים ויש לו רצון מובהק לראות אנשים מצליחים, פורחים, שמחים. זה חלק שמבין שמובן מסוים, ניו אייגי' אולי, זה שלמישהו אחר טוב זה עושה לכולנו טוב יותר.
אם החלק הזה לא ממש מנהל את ההצגה היומית שלנו - זה בסדר גמור, הוא פשוט לא קיבל את המושכות לידיו זמן רב, ואנחנו נוכל להחזיר לו אותן על ידי זה שנראה את פני הזוגות שבתמונה מחייכים ונחשוב ולו רק לרגע אחד שזה ממש נעים לראות אנשים שטוב להם.
הרי אותם אנשים מחייכים אלינו כשאר אנחנו רוכשים מהם, חולפים על פניהם בכביש, מחליפי איתם שלום מנומס בכניסה לבניין בעבודה. נעים לנו שהם כאן והחלק היחיד שמתעצבן מנוכחותם זה החלק שחושב שיש להם משהו שלנו לא חילקו, וזה ממש לא נכון.
לכולנו יש אספקה בלתי נדלית שמיועדת רק לנו, לא משנה כמה השכן שלידכם מצליח בעסקיו - אתם לא מקבלים פחות במשכורת באותו חודש נכון? החיים לא מקזזים לכם בשכר כי משהו זכה בלוטו. כך בדיוק זה עובד באהבה.
נשמע רומנטי באופן חסר תקנה אולי, אבל זו האמת.
מתרכזים יותר בחיינו ופחות בחיי העולם כולו
הטיפ הרביעי שלנו קצת מתבקש : אם אנחנו רואים מדי יום עשרות עדכונים של זוגות דביקים, ייתכן שאנחנו מבלים יותר מדי מול הפייסבוק ופחות מדי מול החיים האמתיים.
בהחלט יועיל לנו להגביל את זמן השוטטות ברשת החברתית ופשוט לצאת אל העולם, לבחור פעילות אחת שנעימה לנו ולעסוק בה על בסיס שבועי. זה יחזיר את הפוקוס של חיינו אלינו ובמקום לתהות מה אנשים אחרים עושים כל היום נוכל פשוט לעשות עבור עצמנו, להכיר ואף ליצור זוגיות.
נסכם ונאמר שללא ספק התבוננות בזוגות שחוגגים את אהבתם עלול להיות מאתגר עבור הפנויים שבינינו אבל כמו כל אתגר זו יכולה להיות מקפצה נהדרת אל עבר הגישה החדשה שלנו .זו בהחלט תהיה שימושית במערכת היחסים המדהימה שמצפה לנו.
לירז רון פבין, מאמנת, מצוות המומחים של אתר JDate ומייסדת מרכז Bliss לאמנות האושר
לחצו כאן לכתבות נוספות
