איפה הנסיך? השקרים שהאגדות מספרות לנו

נסיכה מכירה נסיך. כשהוא רואה אותה לראשונה, נשימתו נעתקת והוא מתאהב בה ממבט ראשון. הם מתחתנים בחתונה מלכותית וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.
נשמע מוכר? הסיבה שזה מוכר לנו היא שהתסריט לקוח מהאגדות שכולנו גדלנו עליהן.
כילדים למדנו, שהאגדות מייצגות את המציאות הבוגרת, זו שנפגוש בעוד מספר שנים. אך עם היציאה אל עולם ה'דייטיניג' וההתבגרות שלנו אנחנו נתקלים במציאות שונה במקצת מזו שהקריאו לנו לפני השינה.
מציאות מעניינת ומעצימה הרבה יותר, אך פחות נוצצת לכאורה. הפערים בין שני סוגי המציאות מתקיימים בעיקר בתחום ההרמוניה הזוגית והרומנטיקה.

רוצים למצוא זוגיות? לחצו כאן

באגדות נדמה לנו שבני זוג מתאהבים בדקה וחצי, בטח ובטח כשזה "זה". אך כשהחיים מציגים לנו ספקות לגבי בן זוג פוטנציאלי ותהליך היכרות שנמשך כמה חודשים טובים – הספק זוקף את ראשו.
כשאין בליבנו וודאות מידית לגבי היות הפרטנר "האחד", הפרשנות האוטומטית היא שאולי משהו לא נכון כאן ושאולי אם זה 'היה זה' היינו פשוט מרגישים הצפה של אהבה ותחושת ביטחון.
האכזבה הזו מהמציאות, מתוך תחושה שמשהו גדול יותר היה אמור לקרות לנו, מעודדות אותנו להחריב את מה שכבר יצרנו בה, וקרוב לוודאי שמערכת היחסים המדוברת תסתיים.

איך מגשרים על הפער ומאפשרים למציאות הנכונה לנו להיווצר?
מדייקים את האגדה הפרטית שלנו במקום להמשיך לחיות על פי אגדת סינדרלה.
השלב הראשון הוא תהליך זיקוק ובדיקה פנימית של מה אנו באמת רוצה שיקרה לנו במציאות, איזה תרחיש יהיה מספק ומרגש ואיך הזוגיות ה"אגדית" שלנו נראית ומרגישה.
כך נחזיק בדרישות שבאמת מהותיות לנו בזוגיות במקום תרחיש נוצץ ללא אחיזה בקרקע.
יש צורך במספר שבועות או לפחות מספר מפגשים (תלוי בתדירותם) על מנת לגבש החלטה מבוססת לגבי פוטנציאל היחסים (האמור התייחס למצב בו עניין בסיסי מתקיים כמובן).
השאלה הנכונה לשאול את עצמנו בדרך חזרה הביתה מהדייט הראשון היא: "האם הייתי רוצה לראות אותו/ה שוב? האם היה לי מספיק כיף כדי לרצות להמשיך?" ולא "האם מדובר באב ילדיי"?שינוי השאלה משנה את הפוקוס לגמרי וממרכז אותנו בחלק המהותי והרלוונטי.

הדייט החלומי שלכם מחכה לכם

באגדות הכול נראה גדול, מלכותי ונוצץ. כל דייט הוא נשף מפואר, על האירוסין מודיעים בתרועות ברחבי ההמלכה וימי הולדת הוא יום חג של ממש.
כשאנו מוצאים עצמנו במערכת יחסים נעימה ובריאה עם אירועים שנחגגים בהתרגשות שקטה – אנו עלולים, גם אם לא במודע, לחוש אכזבה.
התחושה הרווחת מניסיוני היא של החמצה - המחצה של משהו גדול יותר שבטח מחכה לנו איפשהו. כשהאכזבה הזו משתלטת -נוצרת הדרמה, החמצת פנים ושקט רועם. כל התחושות האלו הן לא חברותיה הטובות ביותר של הזוגיות ואלו תורמות ליצירת קרע בחברות ובאינטימיות.

איך מגשרים על הפער ומאפשרים למציאות הנכונה לנו להיווצר?
תיאום ציפיות ברור שמתחיל בכך שאנו מזהים את הטריגרים בהם יש לנו צורך מובהק ברומנטיקה. ואז מביעים את הצורך הזה בקולך רם.
הרי רומנטיקה מאבדת מקסמה אם היא יומיומית, נכון?
ואנחנו לא באמת מצפים לכינורות מנגנים בגבינו בכל דייט. אז מתי כן? ייתכן שמדובר בימי הולדת. אולי הרומנטיקה שאנחנו זקוקים לה היא בכלל מילולית ואינה קשורה למועד או לתפאורה.
ברגע שלנו ברור איפה המקומות החשובים לנו, ומה יספק אותנו - כך לא נתאכזב. כשזה מגיע ממקום אותנטי ומתוך רצון ליצור חיבור ולא ליצור דרמה - סביר להניח שהצד השני יקבל זאת באהבה והבנה.

אחד הגורמים הנפוצים ביותר לתחושת אכזבה היא פסיביות.
מעין ציפייה סמויה שמשהו "ינחת" עלינו, שתתרחש הפתעה גדולה, שהכול יהיה בדיוק לפי התסריט בחדרי ראשנו הנסתרים ביותר. למרבה הפלא, אף אדם לא באמת יודע מה קורה בתוכנו לפרטי פרטים. דבר נוסף הוא שלכולנו צרכים שונים ומה שלדוגמא, לאישה, ייראה כרומנטי עלול להיראות לגבר כקיטשי ומתאמץ מדי.
פתרון נפלא שעובד בכל פעם מחדש הוא יוזמה. אנחנו רוצים ערב רומנטי? אפשר פשוט לתכנן אחד כזה ולרגש את בן הזוג.
ואם ההתנגדות בראשנו כרגע היא: "אבל אני רוצה שזה יבוא ממנו/ה", יש לזכור שמשחקי כוחות ופנקסנות לעולם לא מקרבים בין שניים, נהפוך הוא.

נסכם ונאמר שהאגדות לא עולות בטיבן על המציאות, הן רק יותר נוצצות ויותר דרמטיות. המציאות איכותית הרבה יותר: היא מכילה דואליות בריאה, היא מכילה מסלול התפתחות ולא זיקוקי דינור מידיים, היא כוללת את הזכות שלנו לבחור בכל פעם מחדש, לבחור במערכת היחסים, בבן זוג, במה שחשוב לנו.
המפתח למימוש האגדה הפרטית שלנו הוא הסתכלות אמיצה על מה שחשוב לנו באמת והפקת לקחים מדרמות העבר, אורך נשימה, שיח אותנטי וסיגול יכולות יוזמה ואקטיביות.
כשננהג כך, סיפור סינדרלה יחוויר לעומת חיינו.

לירז רון פבין, מאמנת, מצוות המומחים של אתר  JDate ומייסדת מרכז Bliss לאמנות האושר

לחצו כאן לכתבות נוספות