בקרוב אצלך: צמיד ישיג לי זוגיות צמודה?

שירה בר הלכה לחתונה ונדרשה לענוד צמיד ירוק כסימן לכך שהיא רווקה. האם הצמיד עזר לה להשיג חתן?

מגיע איזה שלב בחיים שלך כרווקה בת 30 (בסדר, פלוס) שבו מספר החתונות שנכחת בהן מתחיל לעלות את מספר הדייטים שאליהם יצאת. בטח כשמדובר במישהי כמוני, שמשתדלת להימנע מדייטים ככל האפשר ויוצאת אליהם רק בהיעדר ברירה אחרת (למשל, אחרי שעוד חברה מבשרת לי שהיא עומדת להתחתן או להפוך לאמא, ולפעמים גם שניהם יחד). אז כשהגיעה ההזמנה של מיכל, חברה מהעבר שהדגישה לי עד כמה חשובה לה נוכחותי בחתונה שלה, בטח לאור העובדה שלא התראינו כבר שלוש שנים – פתאום חשבתי לעצמי שזו צריכה להיות, כנראה החתונה המאה שלי, פחות או יותר. אולי לא מאה, אבל בטח 50. ואני די בטוחה שלא יצאתי ל-50 דייטים בחיי (וגם אף מערכת יחסים שהייתה לא הצליחה להחזיק מספר רב כל כך של כאלה).

מחפשים דייט להערב? כנסו עכשיו!

אילוסטרציה (ShutterStock)
תמיד אורחת בחתונה, לעולם לא הכלה. צילום: אילוסטרציה

אבל בחתונה של מיכל ציפה לי משהו שעדיין לא נתקלתי בו, ועד עכשיו אין לי מושג איך להגיב אליו: בכניסה לאירוע הציעו לי לבחור לענוד אחד משלושה צמידים – אדום, כתום או ירוק. המארחת (נדמה לי שזו הגדרת התפקיד שלה) הסבירה שצמיד אדום משמעותו שאני תפוסה, צמיד כתום – שאני מחפשת סטוץ וירוק – שאני סינגל אנד רדי טו מינגל. הבטתי בה בתדהמה מהולה בבהלה ופערתי עיניים כמו חתול שמזהה רכב מתקרב לעברו על הכביש. לא מספיק שאני צריכה להגיע לחתונה של חברה שלי כשכל מי שמכיר אותי פה (למזלי, לא היו הרבה כאלה) יודע שאני עדיין רווקה - ונותן בי את מבט הרחמים המסורתי במקרים כמו שלי, מבט שמשמעותו היא או "לא נורא, גם לך זה יבוא" או לחלופין "אז תישארי לבד ותגדלי חתולים, לא נורא" – אז לא מספיק, אני גם צריכה להסתובב עם אות הכלון הירקרקה הזו, כדי שכולם ידעו?

"זה כדי שהרווקים והרווקות יוכלו להכיר", היא מסבירה לי בחיוך פלסטי שמאפיין את אנשי תעשיית החתונות. "זה טרנד חדש וראיתי שזה עובד לא רע בכמה חתונות אחרות". בלעתי קצת רוק ולקחתי ממנה בחשש צמיד ירוק. רציתי מאוד לקחת את האדום, אבל זה היה מייצר סאגה אחרת לגמרי שבה הייתי נאלצת לספר למיכל וחברים אחרים על החבר הדמיוני שלי, פביאן, ועל האהבה הבלתי אפשרית וחוצת היבשות שלנו. או משהו כזה.

מרגישים בודדים? כנסו לכאן

אילוסטרציה (ShutterStock)
טרנד חדש בעולם החתונות. צילום: אילוסטרציה

כך מצאתי את עצמי מסתובבת במשך ערב שלם עם הצמיד הירוק המקולל, כשמדי פעם אורחים ועוברי אורח מביטים לעברו ומחייכים ברגש שאני יכולה רק לפרש אותו כעצב. ניסיתי לספור את הצמידים הירוקים האחרים בסביבה ולחרדתי הרבה, לא היו הרבה כאלה. ככה זה בחתונות בגילנו – אין היצע נרחב של רווקים ורווקות, כי כולם כבר על סף גירושים. זה לא כמו חתונות בשנות העשרים שלך, כשלחתן יש לפחות 30 חבר'ה מהיחידה וכולם חמודים נורא, שיכורים נורא וגם את חמודה ושיכורה נורא.

למען האמת, אני חושבת שחוץ מכמה רווקות אחרות שהסתובבו עם הפדיחה הירוקה הזו על היד וניסו נואשות לטשטש אותה באמצעים שונים, החל מתיק הקלאץ' שלהן ועד לעציצים מזדמנים, היה שם רק בחור אחד וירוק, ונדמה לי שהוא הרגיש כמו פגר מרקיב ונטוש במדבר, כשלהקת ניצים חגה מעליו. המבט בעיניים שלו שידר "פאק". היה אותו ואת החבר המוזר של החתן עם הצמיד הכתום, שהתאים מאוד לשיער הג'ינג'י שלו, והוא היה עסוק בריקודים שיכורים עם אחת הירוקות.

זוג במסיבה (ShutterStock)
לא היה היצע רחב של רווקים ורווקות. צילום: אילוסטרציה

מתישהו אני והירוק נפגשנו בבר, כשחיפשתי כוס בירה גדולה מספיק להסתיר איתה את הצמיד. חייכנו זה לזו חיוך של סולידריות, אבל מעבר לזה לא קרה שום דבר. להכיר מישהו בחתונה זה רעיון לא רע – להסתובב בחתונה כמו מטרה מסומנת נשמע קצת פחות סקסי. אני מניחה שיש איזו מחשבה מאחורי הטרנד הזה, להקל על רווקים ורווקות בזיהוי הדדי או משהו. אבל זו בדיוק הטעות שלכם, מתחתנים יקרים ומרגיזים: אנחנו יודעים לזהות אלה את אלה בלי שום בעיה, גם בלי הצמידים הדבילים שלכם.

לחצו כאן לכתבות נוספות