היא נכנסת לאפליקציה של הפייסבוק כל עשר דקות לכל המאוחר, ולא כי היא באמצע שיחה מרתקת בצ'ט עם חברה מהצבא, אלא כי היא מוכרחה לדעת מה חדש בעולמו של האקס.
"הוא תויג בתמונה של בחורה חדשה. בלונדינית כזו, שאני לא מזהה את שמה. היא בטוח חדשה. לא לקח לו הרבה זמן".
כך לרוב השיחה על מצבו של האקס בעולם הווירטואלי נפתחת.
מה קורה לנו כשאנו אמורים להתמודד עם פרידה בעידן בו אף אירוע שלנו לא נחשב באמת אם הוא לא זכה ללייקים ? בעידן בו אף פנינת חוכמה פרי הקלדתנו אינה ממשית ללא שיתופים? איך באמת אפשר להמשיך הלאה כאשר הסטטוס החדש, תרתי משמע, כל הזמן מולנו?
אחד הדברים הקשים ביותר בכל תמהיל הפרידה המכאיב הזה הוא ההסתגלות לשגרה חדשה, ללא אדם שקיבל נתח כה חשוב בחיינו עד ממש לאחרונה. אנחנו נאלצים להסתגל למציאות אחרת, שכוללת תחושת כאב והחמצה.
וכעת, אנחנו מוספים לגעגוע ולכאב את היכולת לקבל טעימה מהמתרחש בחייו של האקס, חייו החדשים בלעדינו.
לא קל לעמוד בפיתוי ולעיתים, הרצון לדעת, להציץ חזק יותר מהידיעה שזה לא הולך לעשות לנו טוב או לשרת את ההתקדמות שלנו, ולרוב הסקרנות מנצחת.
לאחר שהבנו את המניעים הברורים והאנושיים לבלוש אחר האהוב לשעבר, ממה כדאי להימנע בכל מחיר?
הדייט החלומי שלכם מחכה לכם
להימנע משימור סטטוס החברות בינכם-
כן, אני כבר שומעת את ההתנגדות עולה וצועקת : " אנחנו נשאר בקשר חברי, זה לא מנומס להוציא אותו מהפייסבוק".
התגובה שלי היא פשוטה: זה גם לא מנומס לחטט בחייו, לברר מי זו הבחורה החדשה שהוא מצולם איתה ולהעביר לו מסרים דרך חברים משותפים. אני אומרת שאם כבר חוסר נימוס אופף את הפרידה שלנו עדיף שהוא יהיה מכוון אל עבר נטרול הסחות דעת מתהליך ההתגברות וסלילת הדרך שלנו הלאה ובעיקר שנשמור על נימוס ביחסים שלנו עם עצמנו. מאוד לא מנומס להכאיב לעצמנו בכוונה פעם אחר פעם.
מלחמת מי מתקדם ראשון -
ילדותי ככל שזה יישמע, זה מתרחש. זה בדרך כלל מתחיל בכך שהאקס מעלה תמונה נלהבת מאיזו מסיבה שמצטלמת נהדר, תמונה שתופסת בערך את הרגע הבודד בו רקדנו במבט ספק שתוי-ספק לא זוכר דבר מהקשר הקודם. מיד אנחנו מגיבות בהעלאת תמונה שלנו רוקדות לצד גבר חדש, רוקדות/מחובקות או סתם מחויכות במיוחד.
בדרך כלל במלחמת ה"מי המשיך הלאה קודם" אין מנצחים.
יש שני צדדים שמאוד לא מרוכזים בהתחלה החדשה שלהם ומאוד מוקדים בלדגמן אושר. מה שכמובן הכי רחוק מחוויית אושר אותנטית.
מרגישים בודדים? כנסו לכאן
שינוי סטטוס בפייסבוק
והכוונה כאן היא לשינוי מוקדם מדי, שקוף מדי של הסטטוס שלנו.שבועיים אחרי הפרידה את מבחינה בכך שהוא לא ממש עצוב כפי שציפית ודרך הפעולה הכי זמינה ונקמנית נראית שינוי הסטטוס שלך לב "מערכת יחסים". הפיתוי מובן.
אבל מעבר לחוסר האמינות שבסטטוס החדש, זה מכניס אותנו ל"פינג פונג" אין סופי שמשתלט על כל חלקה שפויה.
תשאול חברים משותפים בפייסבוק (ומחוצה לו) בעניין מצבו של האקס-
מיותר לחלוטין ולו רק בשל העמדה המביכה בה אנחנו מעמידים חברים שעד לא מזמן נסענו איתם לחופשות משותפות. חברים משותפים הם גם כך טריטוריה לא מוכרת שאף לא באמת יודע את החוקים בה לאחר פרידה, אז כל תשאול בגרון חנוק רק יוסיף כאן עוד שמן למדורה.
הגישה הכי מיטבית בנושא הזה היא להניח לכל מי שנותרו חברים של ה"חצי השני", לשעבר. פשוט להשאיר אותם מחוץ לדרמת ההתנתקות ולהותיר את השיח עימם סטרילי.
ל-4 הטעויות הגדולות שמצוינות הן הנפוצות במיוחד, אך קיימות עוד שגיאות שהמשותף לכולן הוא מיקוד הפוקוס שלנו במקום הלא נכון.
המקום אליו מופנית תשומת הלב הטוטאלית שלנו הוא המקום שיגדל בחיינו, בן אם הוא מעצים אותנו או מותיר אותנו בעבר. אחד הדברים המאתגרים לעשות אך המשמעותיים מכל, הוא לחזור להיות מרוכזים בכוכב האמתי של ההצגה, בזה שהיה שם לפני מערכת היחסים והפלא ופלא - נמצא שם חי ונושם גם אחריה- אנחנו עצמנו.
דבר נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת הוא השחרור באהבה של מערכות היחסים שלנו כי הרי לא באמת קיים עוד סוג של שחרור אמתי.
עוזר מאוד להבין שכל מערכת יחסים הייתה בעלת ערך בפסיפס הזה של חיינו וזה לא אומר שכל מערכת יחסים נועדה להסתיים יד ביד, בספסל בפארק כששנינו בפנסיה.
רוב מערכות היחסים הרומנטיות בחיינו, מבחינה סטטיסטית, תסתיימנה בפרידה וכדאי שנוקיר אותה ונצעד בזכותה אל מערכת היחסים שמדויקת לנו הרבה יותר. היא מיד נמצאת שם מחכה לנו.
לירז רון פבין, מאמנת, מצוות המומחים של אתר JDate ומייסדת מרכז Bliss לאמנות האושר
לחצו כאן לכתבות נוספות
