בקרוב אצלך: עכשיו רק חסר שיבוא החתן

שירה בר יודעת שאביה רק מחכה שהיא תצעד מתחת לחופה. אבל האם זה בכלל יקרה יום אחד?

אחד הדברים שתמיד הייתי אסירת תודה עליהם, בכל מה שקשור למשפחה שלי, הוא שאנחנו משפחה קטנה. משפחה קטנה = מעט חתונות משפחתיות. ובאמת, לאורך השנים, אני חושבת שאני יכולה לספר בפחות מעשר אצבעות את כמות החתונות המשפחתיות שנאלצתי לפקוד, וזה כולל כמה כאלה שהתרחשו כשעדיין הייתי ילדה. לשמחתי, גם לא נוהגים לחגוג אצלנו בריתות מפוארות ורוב הילדים עדיין רחוקים מגיל בר מצווה ובת מצווה. בקיצור, רק לעיתים נדירות אני נדרשת להתמודד עם הסיטואציה המעיקה הזו, של התאספות קרובי משפחה חטטניים, שמאוד רוצים לדעת מה מתרחש בחיי הרומנטיים. ואם להיות לגמרי כנה, בשנים האחרונות מה שמטריד אותי באירועים משפחתיים הם לא המבטים המודאגים של אלה שבטוחים שבתור רווקה בת 31 כבר עדיף להכריז עליי כערירית, אלא דווקא המבטים של אבא שלי. והם אפילו לא מופנים כלפיי.

אני אסביר: בשבוע שעבר בת דודה שלי התחתנה. אין לי יותר מדי כאלה – שתיים מצד אמא ושלוש מצד אבא. היא מצד אבא, והיא האחרונה בשושלת. שתי האחיות שלה כבר התחתנו ואפילו הספיקו להביא ילדים. לאבא שלי יש רק אחות אחת, כך שהוא כבר ראה אותה מלווה את הבנות שלה לחופה פעמיים ובשבוע שעבר התווספה פעם נוספת, ואז זיהיתי את המבט הזה, שיש לו גם כשהוא פוגש ילדים קטנים במשפחה – העיניים הבורקות, מלאות האושר. לקח לי שנייה להבין שכן, זה אבא שלי, האיש הגדול והחסון הזה, שמתרגש כמו ילד קטן בחופה. אם מישהו יכול היה לצייר לי בלון מעל הראש שלו, בטח הייתי רואה שם אותי, בשמלת כלה, ואותו, מלווה אותי לחופה. היה לי ברור שזה מה שעובר לו בראש, והוא אפילו לא הסתכל עליי. זה שבר לי את הלב.

האהבה הבאה שלכם נמצאת במרחק קליק אחד

חתן וכלה (ShutterStock)
אבא חולם ללוות אותי לחופה. צילום: אילוסטרציה

גם אם אעמיד פנים לרגע שאני לא סולדת מגינוני החתונה הקיטשים האלה – שמלת הקצפת, שירי החופה (באחת מתוך שלוש חתונות זה יהיה "בראשית עולם"), מסכי הוידיאו הענקיים ברקע, שמציגים את התמונות שהחתן והכלה צילמו באותו הבוקר. הכל נוטף קלישאות וכל כך לעוס. ומה איתי? אני אפילו לא בטוחה אם אני רוצה זוגיות או לא רוצה. האם יש לי כוח להמשיך לצאת לדייטים ולחפש מישהו שיסכים לסבול אותי ואני אותו לעשרים השנים הקרובות? ומה לגבי ילדים? האם אני מוכנה בכלל להכניס לחיי עולל קטן – חמוד מאוד, זה כן – שישמיד כל אפשרות שלי לשנ"צ ל-15 השנים הבאות?
אבל המבט הזה בעיניים של אבא שלי. המבט בעיניים של האיש שנכח כבר בכל החתונות המשפחתיות, שלנו ושל אשתו, וגם של עוד כמה עשרות לקוחות וחברים. האיש שרוצה יותר מכל דבר אחר לראות את הבת שלו בשמלת כלה – ושהיא כבר תתמודד עם כל הצרות האלה שמגיעות עם נישואים (ובתור מי שהתגרש מאמא שלי, הוא יודע).

רוצים אהבה אמיתית? בואו למצוא אותה

אמא תינוק לידה (ShutterStock)
האם אני מוכנה להיות אמא? צילום: אילוסטרציה

שקעתי במחשבות ואפילו לא שמתי לב שהחופה הסתיימה וסוללת האורחים פילסה את דרכה לעבר השולחנות. אבא שלי נעצר לידי. "נו, איך היה?" הוא שאל.
"איך היה מה?" עניתי.
"החופה. התרגשת?"
"בחייאת אבא, מה לי ולחופות?"
"כן, אני יודע. זה שטאנץ שממצה את עצמו אחרי כמה עשרות פעמים".
"עד החופה שלי, הא?" שאלתי בחשש.
"עד החופה שלך? את חושבת שכל מה שאכפת לי ממנו זה שתתחתני?"
"לא?"
"לא ילדה שלי, ממש לא אכפת לי אם תתחתני או לא. אני רק רוצה שתהיי מאושרת. ואפילו שאת לא מאמינה בזה, אני יודע שיום אחד זה יקרה גם לך".

לחצו כאן לכתבות נוספות

אילוסטרציה (ShutterStock)
גם לך זה יקרה. צילום: אילוסטרציה