רובנו לא זרים לפנטזיה הזו שיום אחד יגיחו להם מן האפלה (או סתם מהפאב השכונתי) בני הזוג המושלמים שלנו, אלו שמתאימים לנו כמו כפפה ליד, כמו נעל זכוכית לסינדרלה וכמו תחתוני ספידו לסופרמן. אלו שחושבים כמונו, מעניינים אותנו, מבינים אותנו בלי מילים, מסיימים לנו את המשפטים, אוהבים את כל השריטות שלנו, נהנים ללכת בין ים הגרביים המלוכלכים שאנחנו משאירים על הרצפה, מעריצים כל חלקיק ותא באישיות שלנו והכי חשוב, כאלה שלא ידרשו שנוותר על שום דבר או שחלילה נשנה את אחד מההרגלים הסוררים שלנו.
זה לא מפתיע שבעידן שבו אנחנו מקדשים את האינדיבידואליות והמימוש העצמי של כל אחד מאיתנו, אנחנו לא רוצים לוותר על שום דבר ואנחנו מתעקשים לאחוז בחלום שזה אפשרי גם בזוגיות. אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד, ולצערנו בני זוג מושלמים שכאלה לא קיימים במציאות וכל זוגיות טובה דורשת התפשרות במקומות מסוימים. זה דיי מובן בהתחשב בעובדה שכל אחד מגיע מעולם שונה עם צרכים ורצונות משלו, ועל כן, יש צורך בהתכווננות של שני הצדדים על מנת שהחיים המשותפים יתאפשרו בכלל.
אבל פה מתחיל החלק המסובך, כי בין ויתורים לבין ביטול עצמי ביחסים יש גבול. יש אנשים שעוברים אותו בקלות ובלי לשים לב, דבר שמזיק להם באופן אישי מכיוון שהם מוותרים על הרצונות והאינדיבידואליות שלהם. אז מתי צריך לוותר ומתי אסור להתפשר?
האהבה הבאה שלכם נמצאת במרחק קליק אחד
הרצון לעצמאות והרצון לקשר
במערכת יחסים פועלים שני כוחות סותרים אבל לפעמים חזקים באותה המידה- הרצון לקשר ולשייכות ומנגד הרצון לשמור על עצמאות וייחודיות. כאמור, אם לא יודעים לווסת את הרצונות האלו נכון הם יכולים לפגוע בזוגיות ואף להוביל לסיומה. הרצון לשייכות, ברמה הקיצונית שלו, עלול להביא ל"היבלעות" בזוגיות עד כדי אובדן הזהות האישית הייחודית. ואילו הרצון לעצמאות, ברמה הקיצונית שלו, עלול לחרב את הקשר. לרוב אם לא תמיד, ישנו קשר ישיר בין ביטחון עצמי לרמת הויתורים בקשר, כאשר אנשים עם ביטחון עצמי נמוך יותר יסכימו לוותר יותר ולהיפך. כמובן שישנם עוד משתנים כמו רמת גיבוש הזהות (אנשים עם אישיות מגובשת יותר פחות נוטים לוותר ולהתגמש במערכת יחסים) ועוד.
האיזון הנכון
החלק הכי חשוב, כמו גם הכי קשה, הוא למצוא את האיזון שבכל הויתורים, מה הכרחי, מה מועיל ומה מזיק? לכן, לפניכם כל הדרכים להצליח להגיע לאיזון הנכון, בין אם אתם רווקים שמחפשים זוגיות ובין אם אתם כבר נמצאים בכזו.
אז מי אני בכלל? הצעד הראשון הוא להבין קודם כל מי אתם. זה אולי נשמע ברור מאליו ואפילו קצת אידיוטי, אבל תתפלאו לדעת כמה אנשים מסתובבים להם בחוץ עם זהות לא מגובשת ורק מחכים שמישהו ישלים אותם. אז אל תחכו שמישהו "ישלים" אתכם, כי זו לא המטרה של זוגיות. תדאגו להיות שלמים בעצמכם, להבין מי אתם, מה חשוב לכם, מה מגיע לכם וכדומה. ואז, רק אז בני הזוג שלכם יוכלו להפוך לפרטנרים חיוביים בחיים שלכם.
על מה מוותרים? עכשיו, אחרי שהבנתם מה חשוב לכם יותר, מה פחות ואיך אתם רואים את החיים העתידיים שלכם, יהיה לכם יותר קל להחליט על מה אתם מוכנים לוותר ועל מה לא. באופן כללי ובצורה גסה, אפשר להגיד שמוטב להגיע לפשרות ולוויתורים הדדיים (וחשוב לוודא שהם אכן הדדיים) בדברים שקשורים לחיים המשותפים או להרגלים והתנהגויות לא מתחשבות במיוחד. ואילו פחות מומלץ, לוותר בנושאים שקשורים לערכים, אישיות, שאיפות, אנשים קרובים וכדומה. כמובן שכל מקרה לגופו, אבל חשוב לזכור שאדם שאוהב ובעיקר מכבד אתכם לא ידרוש מכם שינויים שאתם לא מרגישים בנוח איתם.
חופש: לדרוש עצמאות בתוך זוגיות זו לא תמיד משימה קלה ולא מעט פעמים אנשים מרגישים שדרישת עצמאות כרוכה בשבירת הכלים ובעצם בפרידה. לכן, חשוב לדעת איך לעמוד על שלכם מבלי שזה יוביל לריבים. הדרך הכי טובה לעשות זאת, היא איך לא, לדבר על זה. אז נכון, זה גובל בקלישאתיות מיותרת, אבל אין מה לעשות, תקשורת היא המרכיב הכי חשוב בכל יחסים. בכל משא ומתן זוגי שבו אתם מרגישים שאתם נדרשים לוויתורים, צריך לשבת, לדבר על זה ולהסביר לבני הזוג מה מתאים לכם, מה לא ובעיקר למה, כי יש לשער שבני הזוג שלכם לא ניחנו ביכולת קריאת מחשבות.
נאה דורש נאה מקיים: לבסוף, אחרי שהבנתם מה אתם רוצים, צריכים ואיך אפשר להשיג את זה בתוך הזוגיות, עליכם גם להפנים שזה עובד לשני הצדדים ושאתם לא יכולים לדרוש מבני הזוג שלכם לוותר על הדברים שחשובים להם.
האחת או האחד מצפה לכם ברשת