בקול רועד ומהוסס צלצלה אלי עינת וביקשה שניפגש. על אף שסירבה לפרט, הבנתי שמאחוריה מסתתר סיפור לא פשוט ומבלי לדעת דבר מצאתי עצמי יושבת ומקשיבה לרחשי ליבה של אישה ששנים תמרנה בין אהבתה לשני גברים וכעת, סוף סוף בחרה.
עינת נשואה כבר עשרים וחמש שנים לאותו האיש, "אני אוהבת את בעלי מאוד" כך היא פותחת את הסיפור שלה."תמיד אהבתי, אבל גם את ג'ף תמיד אהבתי.
שבוע אחרי שנישאנו טסנו לירח דבש, חצי שנה של חופש גדול במזרח הרחוק, טיול אמיתי ומקרב, טיול שמייצר אינטימיות בו אני ובעלי הטרי גילינו יחד עולם,
גם את ג'ף גילינו באותם הימים, בחור אוסטרלי שטייל לבדו וחרש את כל הודו. הוא גר בחדר לידנו ונדלקנו עליו מיד, איש עם שיער צהוב, כמעט לבן, וגוף ענק שהסתובב לו בעולם עם לב גדול ותאוות חיים מוגזמת. שעות היינו יושבים יחד, מדברים, משחקים, שותים ומעשנים. כל כך התאהבנו בו, בג'ף, עד שהחלטנו לטייל יחד ואחרי פחות מחודש, הפך ירח הדבש האינטימי שלנו לטיול בשלושה.
האהבה מחכה לכם ממש כאן
החיבור בינינו היה מוחלט, דבר שטלטל אותי לגמרי ומהר מאד הבנתי שהוא לא סתם מדהים בעיני, אלא שאני הולכת ומתאהבת בו, בגבר הזר הזה שחי איתנו פתאום, באיזה חור שכוח אל. אני לא יודעת מה חשב על זה בעלי ואם בכלל הרגיש שמשהו מסוכן ניצת בתוכי, אני לא בטוחה שאני הבנתי כמה חזק היה מה שעבר עלי. אחרי שלושה חודשים נפרדנו, החלפנו פרטים, נישוקים וחיבוקים ושבנו ארצה, להתחיל את החייים.
ג'ף המשיך לטייל בעולם ובמשך שנה הקפיד לשלוח לנו גלויות ועדכונים על הנעשה בחיו, כשהגיע ליוון צלצל וביקש שנבוא להיות איתו וכך קרה.
בימים שקדמו לנסיעה לא הצלחתי לישון ובקושי אכלתי, כל כך התרגשתי שאראה אותו שוב, הלב שלי התכווץ מהמחשבה שעוד רגע אהיה איתו, עם הגבר יוצא הדופן הזה, ששנה שלמה אני לא מפסיקה לחלום עליו וגם הבנתי כמה אני הולכת ומסתבכת.
רצה הגורל ורגע לפני הנסיעה הודיעו לבעלי שעליו להישאר בארץ בשל פגישה שאינה סובלת דיחוי ובצער הודיע לי שיצטרף אלינו רק שבוע אחרי. לא חשתי שום צער ונחתתי לבדי, היישר לזרועותיו הגדולות של ג'ף, שהרגיש בדיוק כמוני.
"איך אכנה את השבוע הזה מבלי להיכנס לפרטים הקטנים?", היא שואלת את עצמה ומביטה אל איזה אופק דמיוני, "זה היה השבוע הטוב ביותר שחוויתי בחיי, השבוע שגרם לי להבין שאני לא חיה את החיים שאני צריכה לחיות ושמקומי עם הנווד המשגע הזה".
"אבל אהבתי גם את בעלי אהבה גדולה ולא רציתי לוותר על החיים שחיינו יחד. אז חזרתי ארצה ונאלצתי לבחור, על אף שאף פעם לא באמת בחרתי. למעשה חייתי עם שניהם ולא חייתי עם אף אחד מהם. פה הייתי עם בעל, גידלנו ילדים, קנינו בית, חיים רגילים. אבל במכתבים, במיילים ובמחשבות הייתי עם ג'ף, לפחות פעם בשנה נסעתי לפגוש אותו ולטייל יחד. בעלי העמיד פנים שלא ידע, בחר להאמין לכל תירוץ ונימוק שבדיתי ממוחי באשר למקום נסיעתי, אולי כי זה התאים בגלל אופי העבודה שלי ואולי הוא פשוט עדיף להאמין בשקר ולא להפסיד אותי ולוותר על החיים שאהב. כנראה העדיף לשלם את מחיר העזיבות הקטנות שלי כדי לחיות חיים גדולים ומלאים איתי.
שנים חייתי ככה, קצת שם, הרבה כאן.שנים חייתי מבולבלת ומיוסרת, שלמה וחצויה, חיים של בלבול וסימני שאלה.
לפני חודש החלטתי שדי, הילדים כבר גדולים וחיים את החיים שלהם בנפרד מאיתנו ואני עם מספיק כוח ועצמאות כדי ללכת, יש לי כל מה שצריך כדי לחיות כמו שאני בוחרת.
החלטתי שעכשיו זה הזמן להתמודד ופשוט סיפרתי לו הכל.
"זה כמובן לא היה פשוט, והוא לא היה מופתע, רק פגוע עצוב ומאוכזב. האמת שגם אני מרגישה ככה, אבל נשבעתי לעצמי שלא אתבוסס בכאב ובכעס עצמי, אלא אלך לחיות את החיים ששמתי בהמתנה. הפעם בלי לפזול לצדדים או לחשבן לאחרים, בלי לעשות שיקולים של מה יגידו, אלא אהיה נאמנה לעצמי. אולי תחשבי שאני אנוכית או כפוית טובה, אולי לא ראויה, אבל בגילי המופלג אני מרגישה שמותר לי להתחשב קודם כל ורק בעצמי".
שחר הדר היא כותבת נאומים, הספדים ותוכן אישי. אם גם אתם רוצים לשתף את סיפור האהבה שלכם, שלחו לשחר מייל-
textora@gmail.com
האחת או האחד מצפה לכם ברשת
