הכרתי את נועה לפני שנה בערך, במקום עבודה אליו הגעתי לטובת פרויקט זמני. קצת כמו באהבה, גם בחברות יש התאהבות ממבט ראשון ובמקרה שלה, ידעתי כמעט מיד שהיא תהפוך לחברה טובה שלי. לא קל לרכוש חברים חדשים אחרי שחצית את ה-30 ורוב בני גילך טובעים מתחת לערימה של חיתולים, אבל פעם בכמה זמן, כשנקרית בדרכך אישה האוחזת בסטאטוס זהה לשלך: רווקה אחרי 30 וללא חלוק משוגעים (בלי להעליב אף אחד, כמובן), אז יש סיכוי טוב שתהפכו לחברות. כי צריך כאלה, כשאת עדיין ישנה לבד בלילה וגם בכלל, כשיש מישהו שגונב לך את השמיכה. אבל זה כבר עניין אחר.
האהבה הבאה שלכם נמצאת במרחק קליק אחד
בכל מקרה, לא רק שנועה היא בדיוק הטעם שלי: אינטליגנטית, משעשעת, עמוקה וידידותית לבריות ובעלת התכונה החשובה ביותר לחברות חדשות בימים אלה נטולת ילדים קצת אחרי שהכרנו היא עברה לגור לא רחוק ממני. ולא רק זה, גם לה יש כלבה, ממש כמוני, כך שכל הנתונים התחברו לכדי ביקורים יומיומיים משותפים בגינות הכלבים באזור מגורנו וחברות אמיצה שהתפתחה בהתאם.
החברות עם נועה לימדה אותי עד כה שני דברים: לא כדאי להגיע לגינת הכלבים מצוידת בחטיפים לכלבים, כי אז תמצאי את עצמך קבורה מתחת לערימה של גושי פרווה גרגרניים ושנית, לעולם לא כדאי לומר נואש מדייטים. בניגוד אליי, שיוצאת לדייטים באותה התדירות שבה מוש בן ארי מסתפר כלומר, אף פעם נועה דווקא נחושה בדעתה למצוא בעתיד הנראה לעין את הבחור שלה. היא עושה את זה כמו הרבה חברות שלי לפניה, כאילו מדובר במשימה צבאית מוקפדת ומחושבת היטב, עם אסטרטגיות לטווח הרחוק. אפשר גם לכנות את זה כ"עבודה שנייה", כי היא פשוט עובדת בזה בלי הפסקה: מצ'וטטת עם בחורים באתרי היכרויות, משוחחת איתם בטלפון, נפגשת איתם לדייטים. עם חלקם היא אפילו מתנשקת ובהמשך מוצאת את עצמה מנהלת שיחות "זה לא אתה, זו גם לא אני, אז בעצם זה כן אתה".
בחודשים הספורים שבהם אני מכירה אותה, אני חושבת שהיא יצאה ל-15 דייטים שונים. ראיתי אותה מתלהבת מבחור מסוים ומתבאסת כשהסתבר שהוא סתם עוד דביל טיפוסי. ראיתי אותה יוצאת לדייטים בחוסר חשק ובלי ציפיות בכלל. שמעתי ממנה סיפורים על גברים ששכחו לציין שיש להם ילדים או על כאלה שטענו שהם מתנשאים ל-1.85 מטר והספיקו לאבד כמה סנטימטרים עד הדייט. היא עוברת תלאות ובכל זאת לא מתייאשת, ואני מאזינה בקשב לסיפורים שלה ומתעייפת רק מלשמוע אותם.
בשבוע שעבר משהו בה נסדק. היא יצאה עם שני בחורים באותו השבוע, אחד בתחילתו ואחד בסופו ומאף אחד מהם היא לא התלהבה. ולא, לפני שתקפצו היא לא עד כדי כך בררנית, היא פשוט מבקשת מעט כימיה. זו לא בקשה מופרכת. בסוף השבוע שעבר היא אמרה לי "די, נמאס לי". הצעתי לה שתצא לפגרה והיא חשבה שזה רעיון טוב. אחרי יומיים היא כבר הייתה בדייט עם בחור נוסף, גם ממנו חזרה מאוכזבת.
"תגידי", שאלתי אותה. "אולי את קצת לחוצה מדי מכל נושא הזוגיות? את רק בת 31, יש לך עוד זמן ותמיד אומרים שדווקא כשמשחררים, האהבה מגיעה". "את צודקת", היא הסכימה איתי. "רק שהרבה זמן שחררתי וחיכיתי, נשברתי אחרי כל דייט כושל ונתתי לשבועות וחודשים לעבור בין דייט לדייט. עכשיו יש לי מטרה".
"והמטרה היא בעל?" שאלתי אותה.
"לא, המטרה שלי היא למצוא בן זוג כדי שאוכל להפסיק לצאת לכל הדייטים הארורים האלה".
האחת או האחד מצפה לכם ברשת