את ראש השנה שלי אני אוהב, תודה רבה, לחגוג כמו בן אדם נורמלי ב-1.1, אבל אם כבר יש חופש מהעבודה ובנוסף גם מקבלים מהבוס קומקום או מיקסר יד לבחירה, מי אני שאתלונן.
מה שבאמת מפריע לי זה אנשים שמתייגים אותי בפייסבוק בכל מיני ברכות גנריות עם ציורים של תפוחים ודבשים וציפורים וחרוזים מאולצים ובדיחות על ראש ודאע"ש, כי הם עורפים לאנשים את הראש וזה מצחיק כי ראש השנה, ואז הבדיחות האלה מגיעות לסטטוסים מצייצים ומקבלות שמונים אלף לייקים, ולי נותר רק להאזין לרקוויאם לאנושות שמתנגן לי בראש.
האהבה הבאה שלכם נמצאת במרחק קליק אחד
כל זה באמת הפריע לי, עד שתוייגתי בפוסט שמאחל לכולם שנה טובה עם שגשוג והצלחה, ובדיוק כשבאתי לאנפרנד את אותו אדם, הבנתי שהיא בכלל לא ברשימת החברים שלי, שקוראים לה לירז, ובירור קצר בתיבת ה-Other שלי העלה שהיא שלחה לי הודעת התנצלות ושהיא תייגה אותי בטעות במקום טל אחר שהיא מכירה. ואז התחלנו לדבר.
אני לא יודע אם זו תקופת החגים שמעוררת אצלי את חוש הכנות, אבל השיחה שניהלנו בפייסבוק הייתה ממש טובה ופתוחה, ובין יתר הדברים היא סיפרה לי שהיא וחבר שלה נפרדו לא מזמן ושקשה לה עם כל הלבד הזה, במיוחד בחג. סיפרתי לה על הטור שלי בוואלה, אמרתי שגם לי הלבד הזה לא קורץ במיוחד, וסיכמנו שניפגש אחרי ארוחת החג.
מאז שסבתא שלי נפטרה עושה רושם שארוחות החג במשפחה שלי נפטרו יחד איתה, כי במקום גפילטע פיש ואוכל חג מסורתי אחר, היו על השולחן כל מיני דברים כמו תירס ואורז ותפוחי אדמה, שכבודם במקומם מונח, אבל אותם אפשר לאכול גם בסוכות וגם ביום כיפור. לא שזה באמת הפריע לי, כי ידעתי שאני עומד להיפגש עם לירז ומרוב התרגשות לא היה לי תיאבון, וגם ככה במשך כל הארוחה דיברנו שנינו בווטסאפ ורק קיווינו שהארוחה של שנינו תסתיים ונוכל סופסוף, אחרי יומיים של שיחות פייסבוק, לראות אחד את השניה.
כשהסתיימה הארוחה ונסעתי לאסוף את לירז, הבנתי פתאום שלא הגדרנו את אופי הפגישה. נכון, היא סיפרה לי שהיא כרגע רווקה ואחרי פרידה, וגם אני סיפרתי על עצמי, ועדיין, המילה "דייט" לא נאמרה, אולי כי מיותר לציין את המובן מאליו, ואולי היא סתם רצתה להיפגש כי היה לה נחמד כשדיברנו בפייסבוק, והיא הניחה שיהיה כיף גם במציאות. דייט או לא דייט, תחושת ההתרגשות התחלפה פתאום בתחושה של חוסר ודאות.
אחרי בערך חצי שעה של נסיעה הגעתי לבית של לירז, והתקשרתי להגיד לה שאני מחכה לה למטה. היא אמרה שהיא כבר יורדת. אבל היא לא ירדה. ואז עברו 5 דקות, ואז 10, ואחרי 20 דקות שחיכיתי לה היא אמרה שהיא מצטערת, אבל היא לא מוצאת את המפתחות של הבית שלה ולא יכולה לצאת. כבר התבאסתי, אבל אז היא הזמינה אותי לעלות אליה. אבל גם בשלב הזה לא הייתי בטוח אם מדובר בדייט או לא.
הייתי ממש רוצה לספר לכם שהיה לנו ערב נפלא יחד, שראינו סרט ואכלנו פופקורן ושתינו יין וצחקנו מלא, אבל מה שבאמת קרה היה שהיה לנו ערב נפלא יחד, ראינו סרט ואכלנו פופקורן ושתינו יין וצחקנו מלא, ואז נשמע צפצוף מכיוון הפלאפון של לירז. ואז עוד אחד, ועוד אחת, וככה נשמעו בחלל החדר לפחות 10 צפצופים. בהתחלה היא ניסתה להתעלם מהם, אבל כשהיא ראתה שזה לא מפסיק, היא ניגשה לפלאפון שלה, קראה את ההודעות, והנחיתה את הפצצה: "האקס שלי כתב לי שהוא מתגעגע אליי, שהחגים מזכירים לו אותי ושהוא עוד 10 דקות מגיע כדי לדבר, אז אולי כדאי שתלך. אני מצטערת". הייתי בשוק ולא ידעתי מה איך להגיב, וגם לא אמרתי כלום, אלא פשוט קמתי והלכתי לכיוון הדלת.
לפי הפייסבוק של לירז היא והאקס שלה חזרו להיות יחד, מה שהרג סופית את הפרפרים שהיו לי בבטן, וקבר כל תקווה שאולי היא תתחרט ותבקש שניפגש שוב. לא סתם אמרתי שאני שונא ברכות גנריות לראש השנה בפייסבוק. תראו מה קורה בגללן בסוף.
רוצים אהבה אמיתית? בואו למצוא אותה