יש כל מיני סיכונים שאת לוקחת כשאת יוצאת לדייטים. את עלולה להיתקל בכל מיני צורות חיים תחת הסוואה של "גברים" טפילים, נצלנים, מנוולים, נכים רגשית, שקרנים או סתם המניאק הטיפוסי הנפוץ. אבל יש סיכון אפילו גדול יותר שבאמת תצא לך זוגיות חדשה מכל העניין הזה. ואז, בשלב הזה שבין ההתאהבות הסוחפת להתרגשות והמעבר לשלב הקביעות והשגרה, ינחת עלייך איזה תאריך מעיק שיציב את הזוגיות החדשה שלך במבחן שהיא עדיין לא בשלה אליו. למשל, כשאת יוצאת עם מישהו במשך שבועיים ואז מגלה שיש לו יום הולדת. מה אז את עושה, לכל הרוחות? או אם זה עתה הכרת מישהו חמוד והיו לכם שניים-שלושה דייטים מוצלחים ועדיין לא שכבתם, אבל אח שלו מתחתן. איך תרגישי אם הוא יזמין אותך לחתונה? איך תרגישי אם לא?
-האהבה הבאה שלכם נמצאת במרחק קליק אחד
אבל אין ספק שהנוראה מכולן, אם-כל-הסיטואציות, היא ארוחת חג. אחת כזו שמזדחלת לך לתוך ההתלהבות הראשונית מהנס שקרה לך הכרת בחור נורמאלי ואת מוצאת חן בעיניו כמו שהוא מוצא חן בעינייך! אתם יחד כבר כמה שבועות וכיף לכם מאוד, אבל אז מגיעה איזו תקופת חגים ארורה ומאיימת לשבש את כל הקסם הזה. למה? אני אגיד לכם למה, כי אמא שלך, זו שרק לפני יומיים שמעה שיש לך חבר חדש, מאוד רוצה לפגוש אותו ואת, שרק לפני חודש הכרת אותו, מאוד רוצה גם להמשיך לפגוש אותו וחוששת שהיענות לרצון של אמא שלך, קצת יפגע ברצון שלך.
בקיצור, זו הייתה הקדמה מאוד מורכבת שנועדה לספר לכם שהכרתי מישהו. קוראים לו ג'וני אז נקרא לו ג'. כן, הוא חמוד מאוד, בעיקר אליי. אני אפילו טיפה מאוהבת. לא מאוד, כי בגיל 31 את כבר יודעת לשמור את ההתאהבות שלך מאולפת ככל האפשר. אבל כן טיפה. טיפה מאוהבת. ונראה לי שגם הוא טיפה מאוהב בי. זה נעים מאוד ומרגש מאוד ובעיקר, הרבה זמן לא הרגשתי ככה. אנחנו יחד כבר קצת יותר מחודש ותיכף יגיע לפה ראש השנה ויחרב הכל.
בטח, מצד אחד תגידו, אתם בסך הכל חודש יחד, ברור לגמרי שתקופת החגים עדיין עומדת בגדר הפרדה מוחלטת בין שני הצדדים, אבל יש עניין אחר שמרחף ברקע ולעניין הזה קוראים אמא שלי. היא רוצה לפגוש אותו, אתם מבינים. ולמרות שאנחנו רק חודש יחד, בשנות רווקים ורווקות זה מרגיש כמו חצי שנה. הוא ואמא שלי כבר שוחחו בטלפון והיא עשתה את הבלתי יעשה והזמינה אותו להצטרף אלינו לארוחת חג יהיו כמה כאלה בתקופה הקרובה אז היא פשוט הזמינה אותו לבחור. ג' דווקא הגיב לזה בקלילות מפתיעה ואמר שיבדוק מאיזו מהארוחות אמא שלו משחררת אותו, כדי שיוכל להצטרף אליי. שזה טוב יפה, רק שאף אחד לא שאל אותי אם אני בכלל מעוניינת שהוא ייחשף בשלב המוקדם כל כך של היחסים שלנו, למשפחה שלי. נאמר זאת כך: הוא עדיין לא נחשף לכל הצדדים המטורללים שלי, והוא צריך להיחשף אליהם לפני שייחשף למקור שלהם המשפחה שלי. ועכשיו אני בבעיה, כי אני לא יכולה לדחוס בכמה ימים את הדיכאון שלי, הפסימיות שלי, הפחד שלי מאינטימיות ושאר החולירות שאני סוחבת איתי מאז ומעולם אבל אני גם לא יכולה לבטל את ההזמנה של אמא שלי.
אז מה יהיה? עושה רושם שאין לי באמת איך לנוס מהסיטואציה הארורה הזו. נו שוין, לפחות יישארו לי הזיכרונות מ-ג'. דבר אחד בטוח: זו תהיה השנה הראשונה, מזה שנים רבות, שבה ישאלו אותי אם אני יכולה להעביר את המלח, במקום אם יש לי מישהו. זו גם דרך להסתכל על זה.
רוצים אהבה אמיתית? בואו למצוא אותה