אני לא באמת יכולה להתעלם מהעובדה שהיא נראית יותר כמו אחותו הגדולה מאשר בת הזוג שלו ואני יודעת ששניהם יודעים זאת היטב. יודעים שהעובדה שהיא כמעט בת חמישים והוא רק בן 32 לא פוסחת מעיניו של איש, אבל אחרי חמש דקות במחיצתם, אני מגלה שהפרט הזה כל כך ריק מחשיבות, וכל הביקורת שסחבתי איתי עוד מהבית, מתפוגגת ומתחלפת בתחושת הנאה ונינוחות.
הם הכירו לפני שבע שנים, הוא סטודנט צעיר וסקרן שהגיע ללמוד לתואר הראשון באוניברסיטה, והיא מרצה בקורס שהוא הכי אהב.
האהבה מחכה לכם ממש כאן
"בשניה הראשונה בה היא נכנסה לכיתה ואמרה את השלום העדין שלה, מצאתי עצמי מזדקף, משמיע כחכוח קטן ומסדר את הבלורית שאז עוד היתה לי", הוא מחייך, "ומיד מביט ימינה ושמאלה כמו מישהו שנתפס על חם ומגלה שכל הגברים בכיסאות שסביבי הזדקפו בדיוק כמוני וכעת גם הם מסדרים את השפם או מיישרים את החולצה. היא היתה כל כך יפה" הוא קובע "אבל יותר מכך, עטפה אותה איזו הילה או אנרגיה שאני פשוט לא יודע להסביר במילים, אני מניח שקוראים לזה כריזמה.
מאותו היום הבנתי שיש לי פה עסק עם מרצה מיוחדת במינה, אף שיעור כבר לא העזתי להחמיץ ויותר מכך, הייתי מגיע תמיד לפחות רבע שעה לפני הזמן, יושב לי בקפטריה ומחכה, משקיף לכיוון השער, ממתין לצוד אותה במבטי וכשהייתה נכנסת הייתי רץ אליה, נעצר לידה וממציא שאלות על החומר שלימדה.
היה לי ברור שאכבוש את ליבה, שהיא לא תוכל להישאר אדישה לקסם שלי ולחיזורים המצויינים של ושאם אתמיד, היא תתאהב בי, וכך זה באמת קרה".
נועה אומרת לו שהוא מביך אותה, אבל מצחקקת כמו ילדה ומשעינה עליו את הראש, "אייל לא הרפה, בסוף כל שיעור הקפיד לעמוד לידי כמו צל וללוות אותי לרכב, עד שיום אחד פשוט המשכנו יחד לקפה ובפעם אחרת לארוחת ערב, אחר כך לסרט ואחרי שש או שבע פגישות כבר באתי אליו לדירה.
לאט לאט הלכנו והתקרבנו עד שכבר היה לי ברור שאני לגמרי מאוהבת בילדון המשוגע הזה",היא אומרת ומהנהנת בראשה, "מאוהבת ומבוהלת באותה המידה".
היה לי ברור שאם אני מאפשרת לדבר הזה לקרות (ולא שממש היתה לי ברירה) יש לי תנאי אחד ברור ומוחלט, אסור שאף אחד ידע ובוודאי לא מישהו מהאוניברסיטה, אבל גם לא חברים או משפחה. לאף אחד אסור לדעת שנרקמת פה זוגיות.
בהתחלה הצלחנו לא רע, כמובן שמגע בין כתלי האוניברסיטה לא היה וגם לא חיוכים או קריצות, לא אפשרתי שום דבר שהיה יכול לרמוז על קשר אינטימי, אבל כן היו שיחות וישיבות סיגריה או קפה בהפסקות וכנראה שמשהו בשפת הגוף שלנו הסגיר את מה שהפה נאבק להסתיר ומהר מאד התעוררו החשדות והתחילו ליחשושים קטנים וטורדניים סביבנו ועלינו.
אז עוד לא היה אסור לנהל קשר רומנטי עם סטודנט כשאת מרצה באוניברסיטה, אבל גם בלי איסור מפורש קשר כזה היה קשה ומסובך כל כך, עד שלא פעם הייתי מוכנה לוותר על האהבה הזו שהלכה וגדלה בין שנינו, רק כדי שלא אצטרך לשוב ולהתמודד כל יום עם המבטים הסוקרים, הפרצופים הביקורתיים ותחושת המבוכה האיומה שהרגשתי.
הייתי מבולבלת, לא ידעתי מה יהיו ההשלכות המקצועיות של דבר כזה, האישיות ובכלל, מה יגידו הקולגות שלי וכמה הבנה תגלה הסביבה לסיפור האהבה הזה.
אבל גם ידעתי שעלי להיות סבלנית כי זה רק ענין של זמן, הרי השנה תעבור ואייל יסיים את הקורס וכל הסקרנים שעקבו בנחישות, שתרו אחרי כל פיסת רכילות, ישכחו ויעלמו מחיינו, אבל את פער הגילאים ידעתי שלא אוכל להעלים".
"נכון, זה לא היה קל", אייל מתפרץ בעדינות לדבריה, "לשנינו היה ברור שאנחנו נכנסים להרפתקה לא פשוטה, שלאהבה כזו יש מחיר והשלכות, שכל החלטה שלנו תהיה מלווה במבטים ובביקורת גלויה וסמויה ובעיקר אין סופית, אבל אחרי הרבה שיחות ולבטים החלטנו שכולם יכולים לקפוץ לנו, שאהבה כמו שלנו אין ושכלום בעולם הזה לא יגרום לנו לוותר אחד על השנייה. אז הנה, הוא אומר ודופק בכף ידו על השולחן, אנחנו כאן כנגד כל הסיכויים, ונועה, היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
נועה מסמיקה ופושטת ידייה לחיבוק, אייל אוחז בסנטרה ומצמיד אותה אליו, "את אהבת חיי" הוא אומר לה. "מרצה שלי, אישה שלי, אהובה שלי, אולי לאהבה אין גיל, אבל למימוש שלה בהחלט יש מחיר ואני כל כך מאושר שבחרת לשלם אותו".
הוא צודק אייל, אני חושבת לעצמי וקצת מקנאה שיש אהבות כאלה, נדירות, שכלום לא יכול להן, לא הגיל או המעמד, לא צרות העין וצקצוקי הלשון ובטח שלא הספקנות והקנאה.
שחר הדר היא כותבת נאומים, הספדים ותוכן אישי. אם גם אתם רוצים לשתף את סיפור האהבה שלכם, שלחו לשחר מייל-
textora@gmail.com
