"מעניין איפה סבא שלה היה במלחמה" היה המשפט הראשון שעלה לי בראש ברגע שירדתי מהמטוס, יצאתי לאוויר הפתוח של ברלין, ומולי עמדה בחורה גרמניה יפהפיה, כזו שללא ספק משתייכת לגזע הארי. וככה התחיל הטיול שלי בחו"ל.
אני אמנם לא יודע איפה סבא *שלה* היה במלחמה, אבל אין ספק שאני יודע איפה סבא שלי היה, ולכן בראשי הדהדה המחשבה שמא אפנה לאותה בחורה, היא תיענה לחיזוריי, ואז סבא שלי יגלה שאני יוצא עם גרמניה וינשל אותי מהירושה. כבר חשבתי להמשיך הלאה ולקחת מונית למלון, אבל אז נזכרתי שסבא שלי מת כבר כמה שנים טובות, שאת הירושה כבר קיבלתי, ושאם הייתי רוצה הייתי יכול לצאת עם אווה בראון והוא לא היה יכול לעשות עם זה כלום. אז החלטתי ללכת על זה.
אלפי רווקים ורווקות מחפשים אהבה בדיוק כמוך ,כנסו להכיר
אני לא יודע גרמנית, אבל אני כן יודע את השפה הבינלאומית המדוברת ביותר בעולם: שפת האהבה. סתם, אנגלית. וכן, אני יודע שסינית יותר מדוברת מאנגלית, אבל זה רק על הנייר, כי אני לא מכיר אף אחד שדובר סינית, אז שתקו. בקיצור, ניגשתי אל אותה גרמניה בהיסוס קל. בדיוק כשהתקרבתי אליה היא הורידה את הג'קט שלה וחשפה גוף מושלם, אבל חשפה גם גופייה שעליה היה כתוב Free Gaza. איזה כיף! היא גם יפה וגם ליברלית, וגם מטומטמת ואין לה מושג על מה היא מדברת, אז לקחתי מונית למלון וקיוויתי בתוך תוכי שיפול לה קסאם על הראש.
חשוב לי לציין שנסעתי לברלין עם אפס ציפיות ולא באמת קיוויתי לפגוש שם מישהי. על מי אני עובד? החלום שלי הוא לתנות אהבים עם מישהי זרה בארץ רחוקה, כך שגם לי יהיה סיפור אקזוטי על הפעם ההיא שנסעתי לחו"ל וביליתי לילה עם מקומית מדהימה, שיחליף את הסיפור האקזוטי על אוננות במקלחת של מלון זר בארץ רחוקה. אז יצאתי לרחובות ברלין וקיוויתי לטוב.
כמו כל צבא, גם צבא האהבה צועד על קיבתו, ולכן לפני שניגשתי למשימה החלטתי לעצור במסעדה מקומית ולטפל ברעב שתקף אותי. רצה הגורל (והארנק שלי, התפריט היה ממש זול) ונכנסתי למסעדה מקסיקנית. אמרתי למלצרית שאני לא אוהב חריף, היא המליצה לי על קקטוס, הזמנתי את הקקטוס, הוא כן היה חריף, אכלתי אותו בכל זאת, וככה יצא שאת היומיים הבאים בברלין העברתי על האסלה. למדתי בדרך הקשה (או הרכה, לפי מה שיצא לי על האסלה) שקקטוס זה לא קול. קקטוס במדבר כן, קקטוס בצלחת לא. איך שלא יהיה, הקקטוס הזה הרס לי את כל הטיול בברלין, ומבלי שהספקתי לתור אחר הבחורות המקומיות, נגמר לי הזמן בגרמניה וטסתי לפריז.
מה לא נאמר על צרפת? שהיא מסריחה, שהצרפתים לא נחמדים, שיש שם אנטישמיות ושמדברים בה צרפתית. האמת? דווקא אהבתי את פריז, אבל יותר אהבתי את הפריזאיות. פתאום הגרמניה משדה התעופה בברלין נראתה כמו הרצל הירקן שלי בהשוואה לבחורה הצרפתיה שליקקה האגן דאז בשאנז אליזה. אמרתי לעצמי שאני חייב לגשת אליה, ויהיה מה. הפעם לא אכלתי קקטוס, והרגשתי שזה הרגע הנכון בשבילי.
"אקסקיוז מי, וור דיד יו באי יור אייס קרים?", גמגמתי למדהימה הצרפתייה, שמצידה חייכה והצביעה לי על השלט שהיה ממש מעל הראש שלנו. "דו יו ספיק אינגליש?", המשכתי, והיא רק חייכה והצביעה שוב על השלט של הגלידרייה. "אייב לאב יור שירט", ניסיתי לסחוט נושא לשיחה, אבל היא המשיכה בשלה והצביעה על השלט. אחרי חצי דקה של מבוכה הבנתי שהיא לא מצביעה בכלל על השלט אלא מצביעה על השיער שלי, ושציפור חירבנה לי על הראש. התעשתי מהר ואמרתי לה "יו נואו, איטס גוד לאק!", אבל היא צחקה, הסתובבה והלכה.
המשכתי לטייל לי ברחובות פריז, כשבראש שלי כל הזמן המחשבה שישראל או אירופה, זה לא משנה איפה אהיה, כנראה שאני צריך לקבל את העובדה שאני גרוע בלהתחיל עם בחורות, אבל אז שוב אזרתי אומץ, הפעם במטרו, הרכבת התחתית.
"סורי, דו יו נואו האו טו גט טו דה אייפל טאוור?", שאלתי מישהי עם חיוך מקסים שעמדה לידי בזמן שחיכיתי לרכבת. "לא, אבל אתה לא בן דוד של שירה שלמדה בתיכון היובל בהרצליה?", היא ענתה בעברית צחה. מכל הבנות שיש בפריז, עד שהצלחתי להוציא משפט לא מגומגם מהפה ולהיות בלי חרא של ציפור על הראש, נפלתי על ישראלית שמכירה את בת דודה שלי. אתם חושבים שזה הפריע לי? ממש לא! אבל לה זה דווקא כן הפריע והיא אמרה שחבר שלה מגיע לפריז מחר.
בסופו של דבר חזרתי לארץ בלי אהבה או סיפור עסיסי על יחסי מין במטוס או על אדמת נכר, אבל כן חזרתי עם המון ביצי קינדר מהסוג שכבר לא מוכרים בארץ. מי יודע, אולי באחת מהן מסתתרת האהבה הבאה שלי.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
