מתחילים איתי רק לעיתים נדירות. זה היה ככה מאז ומעולם. כשהייתי צעירה יותר, הנחתי שזה בגלל שאני לא רואה השתקפות של בר רפאלי כשאני מביטה במראה. עם הזמן, הבגרות, הבשלות ובעיקר הייאוש, למדתי שבאמת מדובר במה שאני משדרת. הכרתי כל כך הרבה נשים שנראו כאילו הן בלעו את בר רפאלי ובכל זאת גרמו לגברים ליפול מה זה ליפול? להתרסק לרגליהן. הן היו סקסיות, בטוחות, שלמות עם עצמן עד קנאה. או שהן פשוט ידעו איך להפעיל בעצמן את הכפתור הזה, שגורם למין הגברי להימשך אליהן כמו יתושים למנורת ניאון כחולה.
לי אין את הגן הזה. אין לי מושג איך לגרום לגברים לחשוק בי. אני יודעת שאני נראית טוב, יודעת שאני מצחיקה וסקסית. יודעת הכל, אבל אני גם יודעת איך נוצר המפץ הגדול ומה היא תיאוריית הקוונטים זה עדיין לא אומר שיש לי כוונה להגיש מועמדות לנאס"א. במלים אחרות, אני יודעת מה יש לי להציע, אבל אין לי מושג איך לתרגם את זה למציאות שבה גברים לא רק מסתכלים עליי, אלא גם ניגשים ומתחילים איתי.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
העניין זה היה אמור להיעשות פשוט יותר כשהרשתות החברתיות הפכו לשלוחה הווירטואלית שלי. המוני גברים מעברו השני של המסך, בלי כל העסק המסובך הזה של לעשות עיניים ולהתאמץ מאוד לא להסגיר את היותי עדינה ואלגנטית כמו טרומבון חלוד. בפייסבוק אני הגרסה המשודרגת של עצמי שנונה, משעשעת, פוטוגנית (אחרי ריטוש אינטנסיבי, כמובן), בטוחה בעצמי.
זה עדיין לא עובד. עדיין מתחילים איתי הרבה פחות מכפי שהייתי מצפה שיתחילו איתי. ממה שאני שומעת מהחברות שלי, זה אמור להיות עניין שבשגרה. אני אמורה לקבל הודעות מבחורים שונים על בסיסים יומיומי. אני לא. אולי התמונה שלי לא מוצלחת במיוחד. אולי באמת אין לי את זה, וזה זולג החוצה גם דרך המסך. ההודעות היחידות שאני מקבלת הן מבחורים עם שמות כמו אליהו ואיציק, בני 50 פלוס שבדיוק עזבו את הבית ושכרו דירת חדר קטנה בשיכון באשקלון, או משהו כזה. רק פעם בכמה זמן מגיע איזה בחור, שנראה חמוד ומעניין מספיק כדי שאאמין שאולי עוד ייצא מזה משהו. אבל אף פעם לא יוצא.
זה קרה לי ממש השבוע. בחור חמוד מאוד שאל חברה שלי אם היא חברה שלי גם בעולם האמיתי, בירר אם אני פנויה וביקש שתעביר לי מסר שהוא בעניין. העברתי מסר חיובי בחזרה, הוא הציע חברות, אישרתי וזהו. הוא לא שלח הודעה, לא פנה. כלום. אז פניתי אליו וניהלנו שיחה חביבה. והוא שוב נעלם. שוב לא יצר שום קשר. שוב פניתי אליו, שוב ניהלנו שיחה חביבה. ושוב, זהו.
עכשיו אני מסתכלת על הפרופיל שלו ורוצה לכתוב לו: מה לעזאזל הבעיה שלך, בנאדם? אבל אני יודעת שאין טעם. שום דבר לא ייצא ממנו. שום דבר לא ייצא לי מפייסבוק. אם ככה זה עובד, נראה לי שאני מעדיפה להרגיש שלא מתחילים איתי בעולם האמיתי.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
