אני יושבת עם לני, בחורה גבוהה ויפה מאוד בבית קפה קטן שהיא אוהבת ומקשיבה לה. "לאהבה אין גיל", היא אומרת לי ומחייכת עוד לפני שפציתי את פי, "את בטח מכירה את הקלישאה".
הם נפגשו במסיבה של מכר משותף, היא בדיוק סיימה את שירותה הצבאי וחיפשה מקור פרנסה זמני שיממן את הטיול שלה, הוא כבר אז היה גבר משגשג, באמצע שנות החמישים, עם עבודה לתפארת ואורח חיים מאורגן היטב. "איש אמיתי" היא אמרה לי וקרצה, "כזה של העולם הגדול, שיערו הכסוף והעיניים הכחולות החכמות שלו פשוט היפנטו אותי, כששאל אותי אם אני רוצה לשתות משהו, כל כך התרגשתי ורציתי לענות תשובה שנונה עד שבקושי הצלחתי להוציא משפט אחד שלם מהפה בסוף גמגמתי איזה משהו לא קשור, כמו: "אני אשמח להכיר" והסמקתי. כמה כריזמה היתה באלכס, כמה קסם היה ברגע ההוא, התאהבתי בו מיד.
הרגשתי את הנשימה שלי מתקצרת עם כל מבט, עם כל מילה שאמר ומשהו בי ידע שהגבר הזה הוא האיש שאיתו אני רוצה לחיות את החיים שלי, להקים משפחה.
אלפי רווקים ורווקות מחפשים אהבה בדיוק כמוך ,כנסו להכיר
אני זוכרת שהדבר הראשון שעבר לי בראש היה שבטח יש לו כבר את כל הדברים האלה: בית מסודר, אישה, ילדים וכן, היה לו את כל זה כבר, רק שמאישתו התגרש לפני שנים והילדים, הם כבר הורים בעצמם.
למזלי (ולרוע מזלם של הורי ומשפחתי) אלכס הרגיש אלי את אותן התחושות.
ההתחלה היתה איומה, כולם הרגישו צורך להתערב ולהביע דיעה על הזוגיות שלנו, נדהמתי לגלות איך פרט אחד מייצר באנשים כל כך הרבה רגשות שליליים וחוסר קבלה, רק כי הם לא יכלו להבין, רק כי זה לא מקובל, רק כי הם לא ידעו איך להגיב לסיפור אהבה שלא דמה לשלהם.
אף אחד לא פרגן לי, חוץ מסבתא שלי שפשוט שאלה "תגידי, טוב לך איתו?" וכשעניתי שהכי טוב לי בעולם אמרה, "אז זה הכל, תישארי איתו ועל תקשיבי לאמא שלך, אדם צריך להיות מאושר בחיים וזה מה שחשוב."
האמת, שלמרות הקושי הייתי די חסינה לעיצות ולהערות, לכל הדיעות המוצקות והידענות שאייפנה את כולם, אבל כשההורים שלי קראו לי לשיחת "תנאים ונזיפות", כבר התפרקתי לגמרי.
הם פשוט לא יכלו לשאת את המחשבה שאנחנו אוהבים ושטוב לנו בלי קשר לפער הגילים.
בעינייהם הייתי בסך הכל ילדה קטנה ומנוצלת, שלא ידעה מה טוב לה. "מה לגבר מבוגר כל כך ולך? עוד עשר שנים את תטפלי בקשיש." קבעה אמי בעוד אחד מני עשרות נסיונותיה לשנות את דעתי. "צריך להכניס קצת שכל לראש הריק הזה שלך" קבעה בנחרצות והוסיפה "אל תבואי לבכות אצלי כשזה יגמר" וברוסית בעלת ניב קשוח קראה לאלכס בכל שמות הגנאי שהכירה.
בהתחלה עוד חשבתי שהיא פשוט דואגת שלא אפגע, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שהיא פשוט לא מסוגלת להכיר בעובדה שטעתה ושאני מאושרת. בעיני משפחתו וילדיו הייתי בחורה פתיינית ונצלנית שכל רצונה היה לרשת את המעט שיש לו.
אף אחד לא חשב שיש בינינו אהבה חפה מתנאים ואינטרסים. שפשוט טוב לנו ביחד, הכי טוב שאפשר.
המצב המורכב הזה לא הפריד ביננו. להיפך, הוא חיזק וקירב ואחרי חצי שנה החלטנו להתחתן. אלכס הפך להיות לא רק לבעלי, אלא לאיש הכי קרוב לי בעולם, איתו לא היו משקעים ולא ביקורת ובימים בהם כולם היו עסוקים בלחנך ולבקר את הבחירות שלי, אלכס פשוט אהב אותי.
ככל שעבר הזמן הרעש סביבנו שקט, אבל קבלה אמיתית עד היום לא הגיעה, הילדים שלו אולי מבינים יותר ומנסים לפרגן, אבל ההורים שלי, כשהם כבר מסכימים לבוא לבקר, עדיין מביטים בו, באלכס בעלי, בעיינים חשדניות, מנסים לאתר איזו אמת שלא קיימת, מסרבים להאמין שזה לנצח.
אני זוכרת שעמדתי תחת החופה, הורי לא באו לחתונה וחשבתי איפה הם, איפה כל הערכים וההבטחות עליהם גדלתי, כל הקלישאות ששיננו באוזניי: "אל תסתכלי בקנקן, אלא בתוכו", ו"לאהבה אין גיל", איפה הן ההצהרות היפות שדקלמו: "העיקר שתהיי מאושרת", ו"נעשה הכל כדי שיהיה לך טוב" ותהיתי האם פער הגילים הוא באמת הסיבה לכעס הגדול הזה או שאולי הם פשוט לא יכלו לשאת את המחשבה שהמרתי את פיהם, שלא הקשבתי למה שהאמינו שנכון וטוב עבורי, שלא הלכתי בדרך שרצו בשבילי. שבחרתי באהבה של אלכס ולא באהבה שלהם.
מסתבר שלאהבה באמת אין גיל, אבל לפער גילים גדול מדי יש מחיר.
שחר הדר היא כותבת נאומים, הספדים ותוכן אישי. אם גם אתם רוצים לשתף את סיפור האהבה שלכם, שלחו לשחר מייל-
textora@gmail.com
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
