לפעמים כשבא לי קצת מין חסר משמעות אני נכנס לפייסבוק, בודק אם יש משהו חדש או מעניין בפיד ואם יש מישהי שמוצאת חן בעיניי שמחוברת בצ'אט, סוגר את הפייסבוק, נכנס לג'ימייל ובודק מי מחוברת שם, סוגר את הג'ימייל והולך לאונן. ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי אני צריך פתיח לטור שלי, וגם כי בשבוע האחרון במקום דייט, החלטתי לחפש סטוץ. גם לי, כמו לחתול שלי, יש צרכים, רק שאני לא עושה אותם בארגז חול.
רצה הגורל ופנתה אליי בפייסבוק מישהי שיש לי איתה 15 חברים משותפים, והתחלנו לדבר. בפרטים שלה היה כתוב שהיא סינגל, לא היו תמונות מחשידות עם חבר, והדבר היחיד שהדליק לי נורה אדומה הייתה העובדה שהיא פנתה אליי. למה שהיא תפנה דווקא אליי? אחרי כמה דקות של שיחה, הבנתי מה העניין.
היא סיפרה לי שחברה שלה שמכירה אותי אמרה לה שאני רווק בן 29, מה שגרם לה לחשוב שאני בטח מחפש מישהי להתחתן איתה בקרוב. "איזה קטע", רציתי להגיד לה, "בדיוק השבוע החלטתי שאני מחפש סטוץ". אבל לא אמרתי כלום, רק המשכתי להקשיב למה שהיא אומרת בזמן שאני מנסה לדמיין אותה ערומה מהתמונות שלה מאלבום "אילת 2007, היה להיט!!1". מעניין מה קרה שם באילת שמאז שנת 2007 היא לא חזרה לשם. בכל אופן, היא עשתה רושם נחמד, לי היה משעמם, והחלטנו שניפגש בסוף השבוע כשהיא באה עם כוונות למצוא חתן, ואני סתם רציתי לשתות בירה מחוץ לבית.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
הבחורה הגיעה לפאב בזמן שקבענו, דיברנו קצת והיה נחמד, אבל היא לא הפסיקה לחפור על חתונה. כל מה שהיא דיברה עליו היה חתונות שהיא הייתה בהן, חתונות שהיא עתידה להיות בהן, איך היא מדמיינת שתהיה החתונה שלה, ועוד ועוד חתונות רבות וטובות. ואז, כמו סימן משמיים, המלצר הגיש לנו קערה קטנה עם בייגלה שומשום, האלה בצורת טבעות.
אגדה אורבנית מספרת שאם אתה שם למישהי טבעת על האצבע, ובזמן שיש עדים ברקע מדקלם את המשפט "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", פירוש הדבר הוא שאתם נשואים. אם זה באמת ככה, בשביל מה אנשים משקיעים עשרות אלפי שקלים בחתונה מפוארת? למה לא פשוט לצאת לדייט עם מישהי שאתה לא מכיר מהפייסבוק, שבמקרה גם ממש לחוצת חתונה, ולהשתעשע איתה קצת? זה בדיוק מה שחשבתי לעשות באותו רגע שהמלצר הניח את קערת הבייגלה על השולחן. מצד אחד, אם האגדה האורבנית באמת נכונה, אני אגיד לה שלא ידעתי ואברח ממנה. מצד שני, אם האגדה לא נכונה, לפחות הדייט ההזוי הזה יזכר כדייט הכי מצחיק שהיה לי.
לא היה לי הרבה זמן לפעול כי שנינו התחלנו לאכול את הבייגלה והוא עמד להיגמר, אבל אז אזרתי אומץ, תפסתי טבעת עם שומשום, לקחתי לבחורה את היד, הלבשתי לה את הטבעת על הקמיצה, והכרזתי בקול כדי שכל יושבי הפאב ישמעו: הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל. אני חייכתי, הבחורה קצת פחות, ובמקום לצחוק היא נכנסה ללחץ והתחילה לצעוק עליי שאיך יכולתי לעשות לה את זה, שהיא באה מבית מסורתי ושזו לא בדיחה, ושעכשיו היא צריכה להתקשר לאבא שלה כדי שיתקשר לרב שלו שיגיד לו מה לעשות. אמרתי לה שמרוב לחץ אני חייב ללכת לשירותים, וניצלתי את הזמן כדי לברוח. בקיצור, מאז אני מסתובב עם מספר פלאפון חדש וסגרתי את הפייסבוק.
בדרך הביתה חשבתי לי שאם התנאי למימוש נישואים הוא טבעת וכמה עדים, הרי שבעצם אפשר להינשא לכל בחורה שאי פעם רציתם, ואפילו לא צריך את ההסכמה שלה. רוצים להיות נשואים לבר רפאלי? אין פשוט מזה: כל מה שצריך זה רחוב הומה אדם (בשביל העדים) טבעת (בשביל הסמליות) והרבה אומץ לקפוץ עליה מאחורי הפח הגדול הזה שם, תוך כדי שאתם צועקים "הרי את מקודשת לי".
אבל גם נישואים עם בר רפאלי יכולים להיות מדכאים בסופו של דבר. אני לא מבין מה מביא אנשים לרצות להתחתן מלכתחילה. למה שמישהו ירצה לקום בבוקר, למשך שארית חייו, עם אותו הפרצוף על הכרית שלידו? למה צריך להסתפק בזוג שדיים אחד ויחיד כאשר העולם מלא בציצים שרק מחכים להתגלות? הרי גם ככה בסופו של דבר האהבה נגמרת, ואז נשארים יחד מכורח ההרגל. פתגם ידוע אומר ש"החיפזון מן השטן", ואני אומר ש"ההרגל מן השטן". הרי אנשים יכולים להתרגל להכל: הם יכולים לאבד יד ולחיות עם זה, יכולים לאבד קרוב משפחה ולחיות עם זה, ויכולים אפילו להתמודד ולהתרגל לדברים איומים הרבה יותר, כמו ערוץ 10, למשל. למה להתחתן? אני באמת לא מבין.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
