נדמה שמאז ומתמיד הוליווד אהבה לדחוף את האף המנותח שלה הישר לתוך חיי האהבה שלנו והיא מתעקשת להראות לנו פעם אחר פעם איך אפשר למצוא זוגיות, לשמור עליה ולהציל אותה כשצריך. אבל הפלא ופלא לא כל מה שאנחנו רואים על המסך עובד במציאות ולפעמים הנוסחאות ההוליוודיות להצלחה במערכות יחסים יובילו לכישלון חרוץ במציאות.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
וידויים שהשתיקה יפה להם
אם יש שקר אחד שהוא הלחם והחמאה, סליחה, הפריכית והחסה של התעשייה הזאת (כי אף אחד בהוליווד לא באמת אוכל פחמימות ריקות), הוא חייב להיות, תהיה אתה עצמך. זה בעצם אומר שבשביל למצוא אהבה וליצור זוגיות אתם צריכים להיות אתם, על כל המוזרויות שלכם. וזה לא שזה רעיון כל כך מופרך, אלא שבהוליווד כמו בהוליווד אוהבים למתוח את הגבולות של הקלישאה הזאת עד למקסימום. כך יוצא שאנחנו מקבלים כל מיני דיאלוגים מביכים שבמקום להרחיק ולהבהיל את בני הזוג הפוטנציאליים כמו שהיה קורה במציאות הם דווקא מקרבים ביניהם וגורמים להם לרצות להיות ביחד. קחו לדוגמא, את הסצנה בסרט "ג'רזי גירל" בה ליב טיילר מספרת לבן אפלק שהיא מאוננת בערך פעמיים ביום, הוא בתורו מספר לה שהוא לא עשה סקס שבע שנים ולאחר דין ודברים השניים הולכים אליו הביתה ונרקם ביניהם סיפור אהבה. ולא, זה לא סרט פורנו. אז אם אתם מוצאים את עצמכם מבולבלים כרגע, דעו שדיבורים על הרגלי האוננות שלכם ותקופות יובש קיצוניות שאתם נמצאים בהן, סביר להניח שלא יקרבו אליכם את אותן הנפשות האומללות אלא יבריחו אותן. רחוק.
עימותים עם ההורים
משפחות שלא תומכות בבני הזוג של יקיריהן זה ממש לא נושא חדש, כבר ברומיאו ויוליה נוכחנו לדעת שכשההורים לא תומכים בקשר זה מבאס. אך בעוד ששייקספיר בחר בסוף מאוד קודר לצמד האוהבים שלו, בקומדיות רומנטיות הסוף תמיד חייב להיות מתוק, עד כמה מתוק? עד כדי בחילה שתגרום לכם לחשוב שהסוף של רומאיו ויוליה לא היה כזה נורא. ואיך הם עושים זאת? על ידי סצנה של "עימות" פתאטי ונטול פרופורציות בין בני הזוג שלא קיבלו את האישור המיוחל לבין אותם ההורים שלא נתנו אותו, כשלמעשה היה יכול להיות הרבה יותר פשוט להזמין אותם לארוחת ערב ולנסות להיות נחמדים אליהם בלי כל הדרמה המיותרת. בריקוד מושחת למשל, סווייזי המסוקס מגיע לשולחן בו "בייבי" יושבת עם הוריה ואומר להם את המשפט האלמותי, "אף אחד לא דוחק את בייבי לפינה". אחריו, הוא לוקח אותה לנוכח מבטם המבולבלים של ההורים, הם רוקדים על הבמה ואבא שלה מקבל אותו.
מוזיקה מתחת לחלון
הסרט "אמרי לי כן" בכיכובו של ג'ון קיוזאק בימי האייטיז העליזים הגדיר מחדש את אחת מהמחוות הרומנטיות הגדולות ביותר, סרנדה מתחת לחלון. בסצנה המדוברת, קיוזאק המנסה נואשות להחזיר אליו את אהובתו, עומד מתחת לחלונה עם טייפ ושיר לא מוכר שמתנגן בו. בסרט כמובן שהכל הסתדר וסוף טוב הכל טוב, אבל אל תחשבו שבכוחה של מחווה מסוג זה לפתור את כל הריבים שלכם או להחזיר את האקסים לחיקכם כי במציאות זה דיי קריפי, במיוחד אם עדיין יש לכם טייפ בשנת 2014. לכן, סביר להניח שתזכו למקלחת של מי כביסה מהשכנה וצו הרחקה. יתר על כן, בואו לא נשכח שהאחרון ששר למישהי "צאי אל החלון" היה אייל גולן, וכולנו ראינו איך זה הסתדר לו.
מייקאובר
הפליאה שבהפיכת ברווזון מכוער לברבור תמיד הצליחה לרתק צופים בכל רחבי העולם, למרות שלרוב, השינוי מתבטא בסך הכל בתסרוקת שונה, בגדים יותר צמודים וקריאות "ואוו" נלהבות מדמויות המשנה וניצבים שלא מעניינים אף אחד. על כן, זה לא מפתיע שזה מוטיב שחוזר על עצמו גם על המסך הגדול וגם על המסך הקטן, אבל הקאצ' פה הוא שהרבה פעמים המייקאובר משוייך להצלחה בזוגיות. אז נכון, קשה להצטדק ולהגיד שלמראה חיצוני אין שום קשר למשיכה וליצירת קשרים, אבל קשה גם שלא להבין עד כמה זה מגוחך ששינוי חיצוני זניח הוא זה שמחבר בין שני בני זוג. מכל סצנות המייקאוברים לדורותיהן בולטת סצנת הסיום ב"גריז". רק כאשר שסנדי משנה את כל המראה שלה כך שיהיה תואם ללוק של טרבולטה, רק אז הזוגיות שלהם יכולה באמת לפרוח ומרוב אושר הם רוקדים, שרים ועפים עם המכונית בשמיים. הסוף.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
