אני נערה תל אביבית ממוצעת, לא יפה במיוחד, לא רזה במיוחד, לא חכמה במיוחד. אתן יכולות להרגיש איתי בנוח. לא מסתכלת עליכן מלמעלה. אני גם לא גבוהה.
השבוע הייתי בדייט שכביכול היה אמור להיות מושלם. הבחור נראה מעולה, אמריקאי, מתנדב בכל מיני עמותות, עוסק בפוליטיקה, מצחיק ושנון וגם אני כזאת, לפחות ככה חשבתי עד שהגיע הדייט שהצליח להרעיד את עולמי.
מהרגע שנפגשנו החלה שרשרת טעויות מביכה. שום דבר בדייט הזה לא באמת עבד. אתחיל בסוף: נפרדנו ליד פח זבל פתוח כשעל הרצפה צואה של כלב, מעליה נאלצתי לנתר בחינניות ולהמשיך לחייך כשאני יודעת שכבר יש לי קקי על הסולייה.
ונחזור למילה הראשונה שלו. היא הייתה "הלו", כי הוא ענה לי. כבר במילה הראשונה שמתי לב כמה אנחנו לא מתאימים. ה"הלו" שלו היה משונה, בכוונה, ואני בתגובה "וואו. כבר ב'הלו' הראשון שלך הצלחת להרשים אותי". שום תגובה לא הייתה לו. נראה כי הוא לא הבין מה ההתלהבות שלי, ואני חושבת שזה היה מאוד חמוד מצידי לומר את זה. בכלליות אני חמודה.
נפגשנו בשעת ערב מאוחרת ברחובות יפו. הלכנו לאכול גלידה, וכשאמרתי לו מה הטעמים האהובים עליי, הוא פשוט התעלם ובחר בזה שלו. הוא מאוד אוהב גלידה וכשסיפר לי על הגלידות המיוחדות בהן נתקל בחייו, אמרתי לו "אז אני מבינה שיש לי פה עסק עם מומחה" והוא, במקום לזרום ולומר "כן, כל שאלה על גלידה- אני תמיד כאן בשבילך", הוא ענה: "לא. פשוט הייתי בחו"ל אז טעמתי כמה סוגים שונים של גלידות". די נו, תזרום.
ככל שהדייט נמשך, הרגשתי שאני פשוט מדברת לעצמי והאמת? גאד, אני משעממת. כבר התחלתי לחשוש שאולי הבעיה בי ושאני כנראה נורא רדודה (אני טיפה רדודה), אבל ככה זה כשאין אף אחד שירים לי להנחתה, ואני גם לא חושבת שהוא הבעיה, כי יצאו לו קטעים שנונים בלי קשר אליי. הבעיה היא בקשר בינינו, בחיבור הזה שפשוט לא קרה.
- חוסר התקשורת קיבל ביטוי נוסף כשעברו לידנו אנשים שהתנהגו מוזר והוא בתגובה אמר "רק ביפו יש דברים כאלה", וכשעברה בחורה שצעקה על איזה נהג באיטלקית ואמרתי "גם את זה יש רק ביפו?" הוא פשוט הביט בי במבט של מה את רוצה?. מה אני רוצה? אני רוצה שמשהו בדייט הזה יעבוד, כי חוץ מהפרצוף היפה שלך והחיוך הממיס הזה (אתם לא מבינים איזה חיוך) , שום דבר לא באמת מצליח לגעת. כמות השתיקות המביכות והחיפוש אחר נושאי שיחה עברו כל שיא אפשרי והדייט הפך מרגע לרגע לבלתי נסבל.
- הבעיה היא שאני לא חותכת. אני מוצאת עת עצמי נהנית מחוסר האינטרקציה שנוצר ביננו וממשיכה להביך את עצמי בניסיון להוציא ממנו איזה חיוך. שעתיים של דייט שהסתיימו בפח הובילו ל-SMS ממני ששמחתי להכיר והוא בתגובה "גם אני, אבל לא נראה לי שזה הולך לקשר רומנטי". מה אתה סח?