אני גר ליד כיכר רבין בתל אביב, שם גם חבריי צפו אמש בגמר היורוליג שבסיומו קפצו למי הכיכר וחגגו שיכורים עד הבוקר. איפה אני הייתי כל הזמן הזה? צפיתי בהם ממסך הפלזמה בדירה של חברה שלי בחולון, שהחליטה לפרגן לי בצפייה משותפת ו"רומנטית" במשחק. אין, את ממש יודעת מה אני אוהב.
בדקות הראשונות תהיתי למה הסכמתי לזה? בהמשך המשחק, מה שבאמת הצליח להסית את קו המחשבה שלי ממנו, הן שאלותיה ומסקנותיה מהאירוע. תרשו לי לשתף אתכם בפניני חוכמתה.
1. "יש! שער! היה לנו שער מותק"
2. על שמעון מזרחי: "זה שנראה מבואס הוא המאמן של הקבוצה השנייה?"
3. "כמה רבעים יש במשחק?"
4. "הקבוצה שלנו בכלל לא נראית ישראלית"
5. "איך הם דוחפים שם! הכי ישראלי מצידם"
6. "רגע, אנחנו הלבנים?"
7. "זה באמת פרס על הקו? נשמע כמו חיקוי"
8. "תגיד, אולי נקפוץ לראות את המשחק משם? אפשר לחכות בכניסה ולראות את השחקנים יוצאים"
9. "אני לא מבינה. המים בכיכר לא מלוכלכים?"
10. "חשבתי שהמשחק הוא 40 דקות ועברה כבר שעה וחצי. אם הייתי יודעת שזה כזה ארוך, הייתי מוותרת"
