פעם, כשהייתי צעירה, כלומר צעירה יותר מעכשיו האמנתי שיש דברים שכן יכולים לקרות כמו בסרטים. הייתי מפוכחת, אבל אופטימית. היה לי ברור שאף אחד לא יתאהב בי בתור נערת ליווי בשדרת הכוכבים בהוליווד, ייקח אותי למלון יוקרה, יעשה לי אמבטיות קצף ואחר כך יטפס אל החלון שלי דרך מדרגות החירום תוך כדי שהוא נראה כמו ריצ'רד גיר. כן קיוויתי שהתאהבות סוחפת כזו יכולה לקרות גם בחיים האמיתיים, כי אחרת, בשביל מה אנחנו חיים?
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
והיא קרתה. פעמיים. בשתי הפעמים האלה התאהבתי עד מעל הראש ונשאבתי לתוך מערבולת מסחררת של תשוקה ורגשות עזים. בשתי הפעמים האלה הייתי בטוחה שהנה, מצאתי את הדבר הזה שכל התסריטאים בהוליווד מדברים עליו, וזה היה חזק יותר ומטלטל יותר מכל סם. בשתי הפעמים האלה התרסקתי בחזרה אל הקרקע תוך כמה שבועות וגיליתי שככל שזה יותר קיצוני, כך המכה תהיה כואבת יותר.
אז בשנים האחרונות די מנעתי מעצמי למצוא דבר כזה שוב. אני לא יודעת איך זה אפשרי, הרי אנחנו לא יכולים לשלוט בכל מה שקורה לנו או בכל מפגש שמזדמן בדרך שלנו, אבל כנראה שיש איזו ידית הילוכים פנימית שאפשר לשים על ניוטרל, ובכך למנוע מעצמך התפתחות של כל דבר שהוא יותר מטריוויאלי וסולידי. הבעיה, במקרה שלי, היא שטריוויאלי וסולידי הן מלים אלגנטיות לשעמום מחץ.
עד כדי כך היה לי משעמם בשנים האחרונות, עד כדי כך לא מרגש ולא מסעיר, שכבר שכחתי שאפשר להרגיש ככה. משהו בתוכי התחיל להתגעגע מאוד להתרגשות הזו, לתחושה שהלב שלך עומד לבקוע מהחזה מרוב ציפייה וכמיהה למישהו אחר. למיחושים והזרמים בגוף כשהאדם הזה שאת רוצה מניח עלייך יד או מנשק אותך.
אז כשהכרתי את תומאס, כבר רציתי נורא להרגיש ככה שוב, והוא נראה בדיוק כמו מה שהייתי צריכה.
הייתה לו את התכונה האהובה עליי בגבר: הוא היה תייר. תיירים הם כל כך אקזוטיים בעיניי, עם השפה הזרה הזאת שלהם והעיניים הנוצצות בכל פעם שהמלה "ירושלים" נזרקת לאוויר. אבל חוץ מזה, הוא גם היה סקסי מאוד, והוא נדלק עליי בטירוף. יש עוד עניין כשאת סוגרת את עצמך בפני האפשרות להתאהב את גם מונעת מאחרים את האפשרות לחשוק בך. ופתאום תומאס ניפץ את קיר הזכוכית הזה. מהרגע שנפגשנו, בארוחת ערב אצל חברים, הוא לטש בי מבטים שגרמו לברכיים שלי לרעוד. וכמה שעות אחר כך, כשכבר השתלטנו על בר קטן בהמשך הרחוב והיינו שתויים להפליא, הוא אמר לי שהוא רצה אותי מהרגע הראשון.
יכולתי לשמוע את הסדקים בחומה שבניתי סביב עצמי, את הדחף הזה להתנפל עליו ולתת לו לסחוף אותי. אבל בניגוד לעבר, הבהבה לי מעל הראש כל הזמן נורת אזהרה. ידעתי שהוא פה לתקופה קצובה וידעתי שמשהו באינטנסיביות שלו יהיה לי לא בריא. ויותר מכל, לא רציתי להתרסק, כי היום אני כבר יודעת שזה פשוט לא שווה את המחיר. אחרי הכל, אני כבר לא מחפשת הרפתקאות חטופות, אני מחפשת אהבה.
קיבלתי החלטה מודעת לעשות כיף עם תומאס. לא לתת לו להפוך לי לגמרי את הקרביים, רק לדגדג אותם ולעשות להם נעים. איכשהו זה הצליח. היו לי שבועיים מדהימים עם התייר האנגלי השרמנטי שנחת עליי, אבל לא התאהבתי. הפרידה ממנו הייתה נעימה וגם הרגישה נכונה. ובעיקר, עכשיו אני יודעת שאני פתוחה להישטף שוב בכל הרגשות האלה, רק בלי לאבד שליטה. אולי ככה אהבה אמיתית אמורה להרגיש.
אלפי רווקים ורווקות עכשיו און ליין, כנסו להכיר
