פסח לא מפחיד אותי. כן, אני רווקה. וכן, מצפה לי ערב רוויי בדודות חטטניות, כמיטב הקלישאות. אבל זה כבר לא מהלך עליי אימים, כי החלטתי להתייחס לפסח כפי שאמורים להתייחס אליו חג היציאה לחופשי. והשנה, אני יוצאת לחופשי מהלחץ המשפחתי למצוא חתן ומהשעונים הביולוגיים שמתקתקים לי מעל הראש כל הזמן.
נכון, בערב החג יהיו שתי בנות הדוד שלי, כל אחת מצד אחר, שהעמידו צאצא השנה. ונכון, שתיהן צעירות ממני. יהיה גם אחי החורג, שהפך לאבא טרי ממש לפני שבועיים. והוא צעיר ממני בהרבה. ויהיו הרבה תוצרים של חתונות והריונות - ילדים. יהיו הרבה ילדים, כאלה ששייכים לבני 30 מוצלחים בהרבה ממני. כי להם, כאמור, יש ילדים.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם
ואני שוב אגיע לשולחן החג הזה. לבד. ולא תהיה לי תשובה כשישאלו אותי, "נו, יש מישהו?". כי האמת הפשוטה היא שאין. אין אף אחד. ואני אראה את המבטים הספק מרחמים, ספק מצקצקים של כל יושבי השולחן שחצו את גיל 50 הגיל הרשמי שבו בני האדם מרגישים בנוח לתחוב את אפם לענייניהם של אחרים בלי לטרוח לטשטש את העכבות.
אני אראה גם את העיניים המאוכזבות של אבא שלי, כשיביט בכל הילדים האלה וישאל אותי בטלפתיה כי אסרתי עליו לומר את זה שוב בקול רם מתי יגיע תורו להיות סבא. ואני ארצה לומר לו שגם אני רוצה לדעת מתי אהיה אמא. אבל אין לי תשובה.
אבל הנה עוד דברים שיהיו מסביב לשולחן הזה. דברים שעד עכשיו העדפתי לשכוח, ולשקוע ברחמים עצמיים על הרווקות הכרונית שלי. יהיו שם העיגולים השחורים מתחת לעיניהן של שתי בנות הדוד המרוטות שלי, שלא ישנו שנת לילה רציפה כבר כמה חודשים. העצבים הרופפים שלהן מהדהדים הרבה יותר מהרווקות שלי. ולמרות שלהן יש בעלים, ולי אין, ניכר שהן בקושי מצליחות לתקשר איתו בדציבלים רגילים.
ואחי החורג, האב הטרי והמאושר. הוא בגד באשתו כשהייתה בהיריון. אני יודעת את זה, כי זה קרה עם מישהי שאני מכירה. הוא לא יודע שאני יודעת, אבל אני יודעת. ולמרות התמונה המשפחתית המושלמת שהוא עוטה על עצמו לפני כל מפגש משפחתי כנראה שלא הכל בסדר.
יהיו שם גם ילדים, כבר אמרתי. ילדים צווחניים. בכיינים. כאלה שלא יכולים לשבת בשקט ליותר מחמש דקות ומוכרחים להתרוצץ ברחבי החלל רצוי תוך כדי צרחות אימים. והאמהות של הילדים האלה, ייאלצו לקום מהשולחן ולנטרל את הזאטוטים.
ולי, לי תהיה הפריווילגיה ליהנות מהארוחה, אליה אגיע ככל הנראה לאחר שנ"צ מפנק. ואחרי שתסתיים הארוחה, אצא לפגוש חברים לצרכי שתיית אלכוהול לא כשר לפסח. ונכון, את המחשבות על כך שנמאס לי להיות לבד לא אוכל לבטל. אבל את תחושות האשמה והכישלון, אלה שתוקפות אותי מדי ערב חג אותן אני בוחרת לכבות השנה. גם אם מישהו במשפחה חושב שאני לא מוצלחת בגלל שעדיין לא התחתנתי ו/או עשיתי ילדים, אני יודעת את האמת. ואני בוחרת לצאת מעבדות לחירות.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
