חברה שלי הודיעה לי בשבוע שעבר שיש לה בחור חמוד להכיר לי. לא ראיתם התלהבות ושמחה מימיכם עד שלא ראיתם אישה נשואה שהצליחה לאתר במאגר החברים שלה גבר סטרייט פנוי שתוכל להכיר לחברתה הרווקה. הנשואות הופכות את הנושא לתחביב ומתנהלת ביניהן תחרות סמויה: מי תמצא לרווקה הכרונית את ההוא שיעשה אותה אישה מאושרת ויריב איתה על מתי צריך להוריד את הזבל? הן מגששות בכל פינה בארסנל החברים של הבעל, במשרד, באירועים משפחתיים וחברתיים, ברחוב. ואם פעם היא עוד הייתה טורחת לבדוק את אחוזי ההתאמה ביניכם, אחרי גיל 30 היא רק מוודאת שיש לו דופק והופה הוא מקבל את מספר הטלפון שלך ואל תשכחי למי צריך לתת קרדיט בחתונה.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
אז חברה אחת התקשרה אליי בהתרגשות שיא ובישרה שמצאה את בעלי לעתיד. היא ידעה לספר לי שקוראים לו עוז ושהוא בן 32. שאלתי במה הוא עוסק, והיא לא ידעה להשיב. שאלתי איפה הוא גר והיא ענתה, "נראה לי שברמת גן". שאלתי איך הוא נראה, והיא גמגמה "טוב...אה... נראה טוב... יש לו עיניים..." וכשתהיתי על סמך מה היא קובעת מה בדיוק יש בו שהופך אותו לבעלי לעתיד, היא ענתה "המממ... הוא רווק!".
בכל מקרה אחר הייתי פוסלת אותו ושוקלת להדיח גם אותה, אבל היא תפסה אותי במצב רוח מחורבן מתמיד. קבעתי עם חברה אחרת להיפגש והיא ביטלה עשר דקות אחרי שיצאתי מהבית. שוב. בפעם השלישית בחודש האחרון. ובתירוץ שהתינוק שלה שוב חולה. אז שוב צנחה עליי כל הרווקות הזו והתחושה שאני מדשדשת מאחור, בלי בן זוג ובלי תינוקות מנוזלים. ואז כשהשנייה התקשרה בהתלהבות של אראלה ממפעל הדייטינג אמרתי יאללה, ננסה.
ואז הוא התקשר ונשמע באמת חמוד. ודיברנו אולי יותר משעה, על כל מיני דברים שגברים ונשים מדברים עליהם בשיחות טלפון ראשונות, כשהם מתאמצים מאוד לא להישמע מאולצים ולהעמיד פנים שהסיטואציה טבעית ונורמלית לגמרי. וקבענו להיפגש יומיים לאחר מכן. ויומיים לאחר מכאן הגיע הסמס ממנו: "היי... אז ניפגש?! אני יאסוף אותך ב9...?!".
זה הולך להישמע קטנוני, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני אלרגית לשני דברים: חצילים ואנשים שכותבים גוף ראשון עתיד ב-י' במקום ב-א'. אני יודעת, זה נורא. לא צריך לפסול אדם בגלל שאין לו מושג איך ראוי להתנסח בכתב. ואולי אם זו הייתה רק ה-י' הארורה שם, הייתי מחליקה. אבל כל הנקודות האלה, הרווחים וסימני השאלה. בהיתי בסמס הזה ובאותו הרגע לא רציתי לפגוש אותו יותר, כי מי מתנסח ככה למעט אנשים עילגים במיוחד? ועילגות עושה לי טרן אוף. כמעט כמו אנשים שכותבים גוף ראשון עתיד ב-י' במקום ב-א'.
האמת היא שלאורך השנים פסלתי המון בחורים על העניין הזה. בתור כותבת, יכולות הניסוח של הבחור חשובות לי יותר מרוחב הכתפיים שלו. וזה נכון שיש בעולם גם אנשים דיסלקטיים, וזה בסדר גמור, אבל הרוב הגדול סתם לא קרא יותר משלושה ספרים בחייו ולא למד איך צריך לפסק. ואף פעם לא פגשתי אדם אינטליגנטי שלא יודע להתנסח בכתב, לפחות באופן בסיסי. ואני לא לבד בזה: הרבה חברות שלי דפדפו לאורך השנים בחורים שכתבו להן בעילגות ושלחו אותם להסתמס עם בחורות שכותבות בעילגות כמוהם.
אבל הפעם נעצרתי לרגע. חשבתי על כל אלה שפסלתי, על קלישאת הרווקה שהדרישות שלה גבוהות מדי ושפוסלת על זוטות ולא נותנת צ'אנס. ואולי הוא באמת דיסלקט? אולי אופן ההתנסחות בכתב לא מעיד על האדם עצמו?
אז עניתי לו "אשמח". והוא כתב לי בחזרה: "טוב ממי אז נתראה עוד מעט חחחחחחח". ופה הבנתי שזה לא יעבוד. מילא ה-חחחחחח, אבל אף אחד לא יקרא לי ממי לפני שנפגשנו. ועוד ממי בלי א'.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין! מצאו את שלכם