החלטתי שהשנה אני לא הופכת לקלישאה. זה תמיד קורה לי בעונה הזו, כשהחורף הישראלי מואיל בטובו להפציע. בחוץ קר ורטוב, בפנים קר ובודד. החברות שלי כותבות סטטוסים דביקים בפייסבוק על התכרבלות עם הבעל על הספה מתחת לשמיכה (שתחנוק אתכם, אינשאללה) ואפילו הפרסומות בטלוויזיה רומזות בעדינות שאם אין לי מי שיכין לי תה כשאני מצוננת, אני עלובת החיים. שזה במילא לא משהו שלא ידעתי קודם.
אז בדרך כלל אני נופלת בפח הזה, של חורף-קר-צריך-להתכרבל, כאילו ממציא הפוך ראה לנגד עיניו את השמיכה השמנמנה הזו משמשת כיעד אקזוטי לזוגות מאוהבים, או סתם כאלה שרוצים להפליץ מתחת לשמיכה כשיש עוד מישהו בסביבה. אם את שוכבת שם לבד, מתחת לפוך, משהו באמת לא בסדר איתך, רווקה כושלת ודחויה שכמותך. לכי תתכסי בשמיכת הצמר שהורישה לך סבתך, יא עלובה.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין? מצאו את שלכם
בשלב הזה אני חוזרת לפרופיל הוותיק שלי באתר ההיכרויות ומתחילה לקשקש עם כל מיני בחורים שכמוני, אין להם עם מי להתכרבל ועל מי להפליץ. מקווה אולי למצוא שם איזה רומן שיתלהט מספיק מהר כדי להספיק לנצל את החורף הקצרצר ולנכס לעצמי לפחות התכרבלות רומנטית אחת מתחת לפוך. הדבר היחיד שקורה מהר הוא ההבנה שמכה בי, שכל הגברים האלה באתרים הם טיפוסים שאפילו הפוך היה מקיא אם היה מגלה אותם בתוכו.
ואז אני מתחילה לסרוק את ספר הטלפונים שלי ולברר את מי אפשר להזמין לחופשה רומנטית מתחת לפוך. כמעט תמיד האצבע נעצרת על שני אקסים מיתולוגיים, שמבליחים להווה שלי מדי פעם, כשהמצב ממש קשה. השנה אחד מהם התחתן (מה שאגב לא מנע ממנו להציע לי סקס באיזה אחר צהריים לא מזמן) והשני סיפר לי לפני חודשיים שהוא יוצא עם מישהי. בשנה שעברה עוד ניסינו לעשות איזה קאמבק הקור ככל הנראה פגם בתאי המוח הפעילים שלנו אבל אפילו לא הספקנו להיכנס מתחת לפוך. תוך שלוש דקות כבר התחלנו לריב ונזכרנו למה נפרדנו מלכתחילה.
אחר כך האצבע נודדת אל כמה בחורים שהם חצי-חצי. חצי אקסים, חצי יזיזים. כאלה שיצאתי איתם כמה פעמים ושום דבר לא יצא מזה, מלבד סוג של ידידות מפוקפקת עם הטבות מזדמנות. את רובם סילקתי מחיי מתוך החלטה לקחת את העתיד הזוגי שלי ברצינות, אבל השמות והמספרים שלהם עדיין נמצאים בספר הטלפונים, והפיתוי להזמין אחד מהם להתרכבות של יום גשום הוא גדול מתמיד.
רגע לפני שאני מסמסת ליוני, בחור אחד שיצאתי איתו לשלושה דייטים ואז טס לחו"ל לשלושה חודשים, כך ששום דבר לא הספיק להתפתח בינינו, אבל גם לא הספיק להשתבש, משהו עוצר אותי. הרי התכרבלות היא לא סקס, לא משהו שאפשר לזייף אותו או ליהנות ממנו בלי מחשבות מיותרות. התכרבלות מתחת לפוך היא האינטימיות בהתגלמותה ולהתכרבל עם סתם אדם מזדמן, זה כמו לאכול המבורגר מרשת פאסט פוד דלוחה ולספר לעצמך שאת לועסת אנטריקוט. ואני במילא צמחונית.
בסוף לא הזמנתי אף אחד. לא ממין זכר, בכל מקרה. במקום, התקשרתי לחברה שלי ואמרתי לה שתשנע את עצמה לכיווני. וציוויתי עליה להביא איתה גלידה. אם כבר להיות קלישאה, אז אני מעדיפה להיות הקלישאה מהסוג הנכון.
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב
