אם יש משהו שלמדתי בשבועות האחרונים, זה שלהשיג טלפון מבחורה זו לא בהכרח משימה קלה, ושאם יש גושים בחלב שבמקרר זה לא כי הוא מנסה להפוך לקוטג', ואולי בפעם הבאה כדאי לזרוק אותו ולמנוע ליל שימורים על האסלה. אז מהחלב נפטרתי ועכשיו במקרר יש לי רק פסטו, אבל את עניין הטלפון עוד לא פיצחתי לגמרי.
וככה יצא שבאחד מטיולי הסרק שלי בעיר צד את מבטי טלפון ציבורי מיותם. "למה שאני לא אתקרב, ארשום את המספר שלו, אתקשר אליו מדי פעם וכך אולי אכיר בחורה אקראית ונחמדה?" חשבתי לעצמי. בהמשך שכללתי את השיחה והחלטתי שאם תענה מישהי שהשיחה איתה תתפתח כמו שצריך אני אגיד לה שאני חייב לסיים, אבל אשמח להמשיך את השיחה מאוחר יותר ואבקש ממנה את הטלפון הפרטי שלה. אני יודע, אני גאון. כתבתי לעצמי את המספר של המיצג המוזיאוני הכתום עם השפופרת, והחלטתי להוציא את התוכנית לפועל.
אלפי רווקים ורווקות מחפשים אהבה בדיוק כמוך ,כנסו להכיר
מחכה לבחורה הנכונה
בימים הראשונים התקשרתי לטלפון הציבורי כשהייתי בבית בשעות הפנאי שלי, דבר שהוכיח את עצמו ככישלון: כמעט ולא ענו לשיחות שלי, וכשכבר כן ענו אלו היו גברים או נשים עם מבטא לא ישראלי שניסו לזרוק כמה מילים בעברית רצוצה. בנוסף, זה אולי ישמע שטחי, אבל אני רוצה לדעת איך נראית הבחורה מעברו השני של הקו עוד לפני שאני פוגש אותה. ואז עלה לי הרעיון הבא: אני אעמוד במרחק ראיה מהטלפון הציבורי, וכשתעבור מישהי שנראית לי הטעם שלי אני אצלצל ואקווה שהיא תרים את השפופרת.
אתם בטח מדמיינים אותי יושב על ספסל בקרבת מקום, חובש מגבעת שחורה, מצוייד בשפם מזוייף וקורא עיתון שניקבתי בו שני חורים לעיניים. אז לא. אני לא קלישאה של סרטי בלשים, אלא סתם קצת לוזר כשזה מגיע לבחורות, אז מה שעשיתי היה לעמוד עם בקבוק דיאט קולה ולחכות לבחורה הנכונה.
שיחה ממתינה
במשך שעתיים עמדתי שם ואף אחת לא עברה, ובדיוק כשחשבתי להנמיך את הסטנדרטים ולהתקשר לטלפון גם כשעבר שם חתול שבראש שלי נראה מדהים עם פאה בלונדינית, זה קרה: הבחורה הכי יפה ביקום התקרבה לעבר הטלפון הציבורי. טוב, אולי אני מגזים. הבחורה הכי יפה בארץ. סתם, שוב הגזמתי. הכי יפה בעיר. על מי אני עובד, זו הבחורה היחידה שעברה שם במשך שעתיים ולא השאירה לי ברירה. מרחוק לא היה לה שפם, וקיוויתי שגם מקרוב לא. אז חייגתי את המספר וחיכיתי. וחיכיתי. והיא חלפה על פני הטלפון ולא ענתה, אבל רגע לפני שניתקתי את השיחה היא חזרה אחורה, הרימה את השפופרת, ו"הלו?" רך ונעים מילא את חלל האוזן שלי. בלעתי קצת רוק, סידרתי את השיער, ועניתי "היי" עם חיוך ענק על הפנים.
עוד לפני שאמרתי לה "היי", קיבלתי שיחה ממתינה. ניסיתי להתעלם ממנה, באמת שניסיתי, אבל היא המשיכה. השיחה הממתינה, לא הבחורה. הייתי ממשיך להתעלם, אבל זו הייתה ממתינה מאמא שלי. סבתא שלי הייתה כבר כמה ימים מאושפזת בבית חולים, וחשבתי שאולי קרה משהו. זה חייב להיות דחוף אם אמא שלי מנדנדת בממתינה. אז עברתי לשיחה של אמא, רק כדי לשמוע שהיא קנתה לי גרביים. שזה נחמד, אבל הגרביים האלה עלו לי בבחורה שענתה לטלפון הציבורי, שנמאס לה והיא ניתקה והלכה.
בקיצור, מוסר ההשכל הוא שאם אתם רוצים להשיג טלפון של מישהי, כדאי שתקנו את הגרביים שלכם בעצמכם. תודה אמא!
אל תישארו לבד, צאו לדייט עוד הערב