מלבד הטרנינגים, הקפוצ'ונים והשקרים של דני רופ שהנה אוטוטו יורד לו גשם, החורף המתקרב מביא איתו גם תחושת בדידות שמתחזקת עם כל זוג שחולף על פניי ברחוב, ושגורם לי לדמיין אותם חוזרים הביתה, מכינים לעצמם שוקו חם, נכנסים מתחת לפוך ועושים דברים שזוגות עושים מתחת לפוך שהשתיקה יפה להם. לכל סיר יש מכסה, אמא תמיד אמרה לי, אבל יש כאלה שהם מחבתות או תרמוסים. במחשבה שניה, גם לתרמוס יש מכסה, אבל הנקודה היא, שאני רוצה להיות מהזוגות האלה ואני חייב להשיג לי מישהי בדמות סיר או תרמוס לחורף, עדיף כמה שיותר מהר. וכל האמצעים כשרים.
אלפי רווקים ורווקות עכשיו און ליין, כנסו להכיר
מה הסיסמה ללב שלך?
לכן, כשישבתי לי בבית הקפה הקבוע שלי ובשולחן שלידי ישבה בחורה מקסימה בגפה, החלטתי שהיא האחת. חשבתי לנאום לה את נאום התרמוסים והסירים, אבל היא הייתה נראית עסוקה ונורמלית, אז החלטתי לחסוך אותו ממנה ולהשאיר את המקרה ליד הגורל. כלומר, החלטתי לחכות לרגע המתאים שבו אוכל לבקש ממנה את מספר הטלפון שלה. אז חיכיתי. וחיכיתי. ואז חיכיתי עוד קצת, אבל הרגע המתאים לא הגיע. כדי לא לעורר חשד, המשכתי להזמין עוד ועוד דברים רק כדי שיהיה לי תירוץ להמשיך לשבת שם, מה שהפך את העניין לדייט החד צדדי הכי יקר שהיה לי אי פעם. ואז, ברגע של התגלות אלוהית, זה קרה: היא קמה לשירותים והשאירה את האייפון שלה על השולחן.
התוכנית הייתה פשוטה אך גאונית: בזמן שהיא תתעסק בענייניה בשירותים, אני אקח את האייפון שלה מהשולחן, אתקשר ממנו לפלאפון שלי וככה יהיה לי את המספר שלה מבלי להתאמץ. וכך בדיוק היה: בזמן שהשולחן שלה היה פנוי, הושטתי יד רועדת לעבר האייפון שלה וניסיתי לקחת אותו. הוא היה קצת רחוק ממני ולא רציתי להיראות כמו גנב, אז הייתי צריך כמה ניסיונות כדי לגרום לו להיות אצלי, אבל בסוף הצלחתי. בעיניים נוצצות, תוך שאני מריץ בראש מחשבות עליי ועליה מכורבלים מתחת לשמיכה עם כוס שוקו חם וחלב סויה (זה מה שהיא הזמינה, אל תאשימו אותי שאני דקדקן בפרטים ובעל חוש שמיעה מפותח), החלקתי את מסך הנעילה ימינה עם האצבע, רק כדי לגלות שלאייפון שלה יש קוד נעילה. ככה היא מצפה להכיר בחורים? עם סיסמה שחוסמת את הגישה לאייפון שלה? איזה לוזרית!
הזמנה מתוקה
עד שהצלחתי להבין מה קורה, ראיתי אותה מרחוק חוזרת מהשירותים. כדי להימנע משאלה של "מה לעזאזל אתה עושה עם האייפון שלי?!" ומתשובה של "את יודעת, רציתי את המספר שלך, אז חיכיתי שתלכי לשירותים וניסיתי להשיג אותו בלי שתדעי" החזרתי מהר את האייפון שלה לשולחן, והמשכתי בשלי. כלומר, המשכתי להזמין דברים לשולחן, עד שבשלב מסויים היה נדמה שאני עורך שם מסיבה. רק שחתן השמחה עצוב, וגם אין לו כסף לשלם על הכל. ואז עלה לי רעיון גאוני: אני אעזר במלצרית.
ההשפלה היא בעיני המתבונן, ומכיוון שאף אחד לא התבונן באותו הרגע, קראתי למלצרית ושיתפתי אותה בתוכנית העל שלי: אני אזמין לבחורה סופלה שוקולד, וכשהמלצרית תגיש לה אותו היא תוסיף גם פתק קטן שאני אכתוב, ובו אני מתוודה בפניה שהיא מצאה חן בעיניי ושאני אשמח לקבל את מספר הטלפון שלה. המלצרית הסכימה, הסופלה הוזמן, ואפילו כתבתי פתק מרגש.
ממני באהבה לעצמי
אני יודע מה אתם חושבים: טל, אתה גאון. רק גאון יכול לחשוב על תוכנית שכזו. ואתם צודקים, אבל לפעמים הגורל מזמן לנו גם דברים לא צפויים, כמו למשל שהבחורה הייתה צריכה ללכת בדיוק לפני שהסופלה הגיע, וככה יצא שקיבלתי סופלה עם פתק מעצמי. שזה די מרגש, אבל גם קצת עלוב, במיוחד כי הבחורה הלכה, ואיתה גם מספר הטלפון העלום שלה. אולי בפעם הבאה אני אצליח. אמא אומרת להמשיך לקוות.
הידעת? שליש מהזוגות מצאו אהבה און ליין? מצאו את שלכם