אני בדרך. מזגן האוטובוס מרפרף על גופי בעוצמה ועושה לי צמרמורות עונג כמו שאף גבר בחיי לא עשה. אוגוסט הרשע כבר הספיק להזדחל לי מתחת לעור ולנשמה ולהבעיר את הירכיים בלהבות. אני מנגבת שאריות של זכרונות מהמצח, והן נוטפות לי מכפות הידיים אז אני מעבירה אותן על השמלה ויודעת שלא ירדו בכביסה. הקיץ הזה לח ולוהט כמוני, אבל הוא לא נדיב אלי ואני חושדת שזה בגלל שממש בזמן כתיבת שורות אלה עברה שנה. שנה מהפרידה הדרמטית ומעוד כמה אירועים שקרו ממש בסמוך אליה. אני מתעדת ומסכמת הכל לפי נקודות ציון בזמן, כי זה בערך הדבר היציב היחיד שיש לי. החלטתי לכתוב את הטור הזה במתכונת מיוחדת של מה שלמדתי בשנה האחרונה, השנה היחידה שלי כרווקה בתל אביב. אין מצב שאני מספיקה להכניס את כל התובנות שלי ב-650 מילה, אז מקסימום נעשה פולואו-אפ. יאללה. רק מוזגת שוט של וודקה ונתחיל.
1. לרוב האנשים אין באמת ראש פתוח על אף שהם מצהירים ש "כן, ברור, אפילו זרמתי פעם למסיבת טבע דומם." הם חושבים בתבניות, והפופולארית ביותר מביניהן היא לחוס על רווקות כאילו היא מצב מעבר בלבד, לא מתקיימת בזכות עצמה, מחלה איומה שיש לרפא. אבל אושר לא שווה פחות אם הוא ביחיד. זו הייתה אחת השנים הנפלאות בחיי והעברתי אותה ללא בן זוג.
2. מסתבר שזה לא לגיטימי לישון עם דובי במיטה בגילי המופלג. אין לי כל כך מה לעשות עם האינפורמציה הזאת מלבד לחבק את הדובי שלי וליילל.
3. מרוב שהתרגלתי לתשומת לב גברית, כשאני לא מקבלת אותה אני מרגישה קצת כמו הילדה שלא זכתה לשקית ההפתעה בסוף יום ההולדת אפילו שהתנהגתי למופת ורקדתי עם החנון של הכתה. צריך להתנער מזה. יש חברים טובים, כשרונות ברוכים, דברים ללמוד, מקומות להכיר ומלא סדרות שטרם צפיתי בהן.
4. כשברמן מדליק לך את הסיגריה ומחייך בזדוניות זה לא יופמיזם ל"היי את מדהימה, אני מת לזיין אותך ואז לא לדבר איתך לעולם". בדרך כלל.
5. נשים לא מתחילות עם גברים כי האפוסים היוונים לימדו אותנו שאישה פועלת היא אישה כושלת, שנענשת בצורה לא פרופורציונית על תבוסתה. אני לא ממציאה את זה. תקראו את מדיאה ואת אדיפוס המלך. בקיצור, זה מעוגן היסטורית. אנחנו לא רוצות להפסיד שוב, קשה להיות אשה גם ככה, אז שתדעו. תתחילו אתם.
6. מארני כבר אמרה משהו דומה בעונה הראשונה של "בנות", אבל תנו לי לחדד: צורת התקשורת הנחותה ביותר לפיק-אפ היא פייסבוק. כן, היא פשוטה ונכונה לזמנינו, אבל מדובר ברשת חברתית שהיא קהילה מדומיינת וזה מעפן. כמה אפשר לסחוב עם זה אם אכן שנינו בקטע? אם אחרי שנתתי לך את המספר שלי אנחנו מתכתבים בוואטסאפ במקום לנהל שיחה אמיתית פנים מול פנים, אנחנו די עלובים.
7. הנטיה להתמסר עד כלות למישהו שמוצא חן בעיניך יכולה לפגום לעיתים בהתמסרותו חזרה. כשאנחנו מחליפים תכנים ונוזלי גוף, יש הרגשה שאולי כדאי להשאיר את זה קול כדי שחלילה לא ניפגע. אני לא תומכת במשחקים הללו של מי יסמס קודם, ומצד שני, גם אין צורך להתוודות על משהו ,שאת מרגישה ברגע זה בלבד, בפתיחות גמורה. יש לנהוג באיזון. אגב, סביר שאם הבחור לא דיבר איתך שבועיים, הוא לא מת ולא תקוע בתעלה בלי וויי-פיי, אלא פשוט לא בעניין והיה עדיף אם כבר היה אומר את זה במקום להשאיר אותך על אש קטנה.
8. לאף אחד לא באמת אכפת מחזיית תחרה, חוטיני וביריות. תחתונים עם איור של פליקס החתול וטופ כותנה מהוה זה סבבה לגמרי. המטרה היא להשתוקק אחד לשניה עד כדי להסיר את הכל במהירות הבזק.
9. ווק אוף שיים היא הזדמנות נהדרת לחוות את העיר באור יום ובשקט כמעט אפוקליפטי. המלצה: משקפי שמש מראש בתיק יצילו אותך משמש מסנוורת ומפאדיחת האייליינר המרוח. עכשיו נותר רק לחבר את עצמך לאוזניות ולהרגיש כאילו את צועדת בקליפ ניינטיז בזמן שפועלי הזבל מתחרים על לבך.
10. גיליתי שברוב הפעמים בהן אני חשה בעמדת המתנה לגבר, אני בכלל בעמדת המתנה לעצמי שאתאפס כבר. אם הוא עדיין לא הגבר שלי, הוא משמש בעיקר כרעיון, דימוי למשהו שיכול להיות. אני מנסה לזכור את זה, אבל לפעמים מתפלקים לי גידופים ושיחות עמוקות על העניין עם החתולה. היא חושבת שאני משוגעת לגמרי.