שאלת המחקר: האם הדייט הבא עם אביגייל יגרום לקשר להתפתח הלאה או שאחרי הסקס, בניין הציפיות יתמוטט?
השערת המחקר: דברים טובים נגמרים מהר מידיי. לאחר הסקס תבוא הבהלה, ההתפכחות וההתכנסות בתוך עצמנו - הקשר ייפח נשמתו בכמה פעימות ספורות.
מהלך הניסוי, שלב ראשון, הנסיבות: עם אביגייל יצאתי לראשונה לפני כשבועיים. למי שלא קרא את הרשמים הקודמים (זה הזמן) זו הייתה פגישה מוצלחת לעומת דייטים אחרים. עד כדי כך שהיא נשארה לישון אצלי, ואתמול קמתי מאושר. הרגשתי שאחרי הלילה הזה משהו נוצר כאן, משהו שמאוד חשקתי בו. אבל אביגייל לא ענתה להודעה שלי. הסמס נותר בודד וכן - בדקתי את הוואטסאפ, היא הייתה אונליין באותו היום. באמת שזה פאתט לעקוב דרך הוואטסאפ אחרי מישהו, אבל אני כבר אבדוק את העניין עם הפסיכולוגית שלי. עכשיו צריך לעכל שמשהו ביני לבין אביגייל עלה על שרטון ועומד להשבר.
שלב שני, העולם האכזר: הצלחתי לבסוף להשיג את אביגייל בפלאפון. היא אמרה שהיה לה כיף, שהייתי מקסים, אבל זה הרגיש לה לא נכון. אם לעולם היה צוואר, באותו רגע רציתי לחנוק אותו. השאלה "למה?!" בליווי הקללה הידועה בערבית מדוברת הדהדו לי בראש בצליל הולך וגובר עד שלא רציתי להמשיך יותר בשיחה. אז אמרתי ביי. הסתובבתי כמה ימים כמו רוצח שמחפש קורבן. כמו מאפיונר שמחפש אחר נקמה. כמו ג'ופרי מ"משחקי הכס" שמחפש לערוף למישהו את הראש. מכירים את סוג התסכול הזה? ברור שמכירים. אז החלטתי לשבור משהו ושברתי קערת קורנפלקס. בהתחלה רציתי להטיח אותה כנגד הקיר אבל חשבתי שאחר כך לא אמצע את כל הרסיסי חרסינה ויום אחד אדרוך על אחת ואחתך בכף רגל אז פשוט הנחתי אותה על השיש ודפקתי בה עם הפטיש. הייתי צריך לדפוק ארבע פעמים עד שלא נשארה בה צורה של קערה. אחר כך התקלחתי כמו אחד שחזר ממשימה מסוכנת בחוץ - נשען ביד אחת על הקיר ועומד שעה מתחת לטוש ולמים הזורמים. הרגשתי נורא.
שלב שלישי, כשהמקריות חוזרת: שבוע חלף ובמהלכו יצאתי לדייט עם בחורה חדשה שהכירו לי - דנה. לקחתי אותה להופעה קטנה, בעיקר כי לא רציתי לעשות שום דבר גדול ולדבר יותר מידיי ובהופעות זה פשוט קל. דנה הייתה משעממת כמו ספר גיאומטריה, אבל אחרי האכזבה עם אביגייל כל מה שרציתי זו מישהי חדשה להסתובב איתה וזהו. אבל מה? בין האנשים ראיתי אותה פתאום. תחילה חשבתי שהזיתי אבל זו באמת הייתה אביגייל. היא הייתה מסוג הבנות האלה שנורא מרוכזות במה שנותנים להן לבהות בו - סרט, הופעה או עוד חתולון חמוד רוקד ברשת. היא עמדה שם מאחור עם חברה והעיניים שלה לא זזו מהבמה. היא ממש ולא הסתכלה לכיוון שלי.
מצד אחד זה התסיס אותי ומצד שני לא רציתי להביך את דנה במבטים מצטלבים עם בחורה אחרת. "רוצה בירה?" שאלתי את דנה שהנהנה בחיוך. וככה בצורה הכי טבעית (בכאילו) מצאתי דרך לחלוף על יד אביגייל. היא הבחינה בי ובהתחלה המבט שלה רקד משמחה ואז התחלף במבוכה. הייתי נחמד ומנומס והיא ראתה שאני אוחז בשתי כוסות בירה וידעתי שהיא מסוקרנת לגלות למי הכוס השנייה מיועדת.
.
"מה העניינים?!" היא שאלה. חייכתי אליה בחיוך מזויף: "מעולה. הופעה טובה, נכון?" זרמתי עם הסמול-טוק. "כן, ברור אני מתה עליהם!" היא ניסתה לצאת מהמבוכה. "אחלה" עניתי. איחלתי לה שתהנה וכשהתרחקתי ממנה הספקתי לראות אותה בולעת מילה נוספת שכנראה עוד רצתה להגיד. נתתי לדנה את הבירה שלה, השקנו את כוסותינו ל"חיים" כשבתוך תוכי קיוויתי שאביגייל מתבוננת בנו ואולי עולה בה חרטה.
תוצאות הניסוי: אחרי ההופעה עוד הנהנו אחד לשנייה ומיהרתי לקחת את דנה משם. לא חלפו יומיים ואמרתי לדנה שזה לא מתאים ולא חלף יום נוסף והסמס המיוחל מאביגייל הגיע: "מה קורה? "אני יודעת שיצאתי לא טוב אבל אני רוצה, אם אתה מוכן, שנפגש." לא התאפקתי עם נוסח התשובה כמו שנהוג לעשות. הייתי אמור לכתוב משהו כמו: "נראה, צריך לבדוק את זה", אבל אביגייל לא הייתה בחורה של משחקים גם לא אחרי מה שקרה איתה. אז כתבתי: "רגע, על הדרינק, את משלמת?" היא שלחה לי הודעה עם אצבע משולשת וככל הנראה, שנינו חייכנו.
מסקנת הניסוי: נתתי למקריות להיכנס אלי לחיים, לצאת מהם, לכעוס ולקטר ואז הכי חשוב - לשחרר. כמו גנבת שחוזרת לזירת הפשע, המקריות התגנבה אליי בשנית והחזירה את הסדר על כנו. הבלבלה של אביגייל נחתכה ברגע שהיא לקחה מרחק מעצמה והבינה שיכול להיות לה משהו טוב ביד. ההשתוקקות לקסם שנוצר בינינו בליווי העובדה שראתה שאני ממשיך קדימה ושגרמה לה אולי לחשוב שהיא מפסידה אותי לטובת מישהי אחרת, הקפיץ אותה חזרה לזרועותיי. ואני מצידי בעיקר הייתי גאה שלא נתתי לאגו להרוס את זה אלא לתת לה הזדמנות. מעומק הלב אני מפציר בכם, אל תשחקו משחקים, ותראו שהאהבה תגיע.