שאלת המחקר: האם אצליח להחזיק יותר מדייט אחד עם בחורה הכי סבבה שהכרתי?
השערת המחקר: ברגע שאבין שהבחורה מדהימה, יתערער לי הבטחון, אראה לה שאני רוצה יותר מדי והיא תברח.
מהלך הניסוי, שלב ראשון, הנסיבות: את אביגייל לא פגשתי. היא צלצלה אלי לנייד בטעות. "שלום, התקשרתי לברר קצת פרטים לגבי מכונת הכביסה שפרסמתם אונליין.." היה לה קול סקסי שנשמע מסקרן. "תגידי, איך את מצפה שאני אנקה את הבגדים שלי? אם אמכור את המכונה שלי, אני אסתובב מלוכלך נורא". שלפתי את הדבר הראשון שעלה רק כדי לא לסיים את השיחה ב-"טעות במספר, ביי" ולגמור את התיאבון הבריא שנולד כשעניתי לה. כל כך הרבה פעמים חתכתי מוקדם מדי עם בנות ופספסתי הזדמנויות. הפעם הלקח הבשיל למהלך. היא חיפשה דרך להבין עם מי יש לה עסק וגם נשמעה סקרנית: "אז למה פרסמת מודעה שאתה מוכר את המכונה? קנית מכונת כביסה אחרת או שאתה מתכנן מעכשיו רק לעשות ביד?" אחרי המשפט הזה השתרר שקט של מבוכה. "זה מה שתכננתי לעשות אבל הייתה בי האמת תקווה שמישהי פתאום תתקשר משום מקום, תשאל אם אני מוכר מכונת כביסה ומפה לשם נפגש ולא אצטרך להמשיך לעשות ביד." לא האמנתי שאמרתי את זה אבל היא נקרעה מצחוק. "מי זה?" היא עכשיו הייתה חייבת לדעת אם עובדים עליה. "נעים מאוד, ארנון. את טעית במספר אבל עכשיו יש לי את המספר שלך. אז בא לך לצאת לדייט במכבסה?"
שלב שני, סביבת הניסוי: אז לא נפגשנו במכבסה, אבל כן ישבנו בבית קפה. היא יצאה לא מזמן מקשר רציני והתרשמתי שהיא מחפשת אקשן ומשהו מרגש שיוציא אותה מהדכדוך של יום האתמול. באתי בגישה של קצת יותר מדי בטחון עצמי כי הרגשתי שהייתי צריך לשדר קוליות כמו שהפגנתי בטלפון, זאת על אף שיש לי בעיה של בטחון עצמי מול בחורות שאני לא מכיר.
היא נראתה טוב, התלבשה יופי והריחה מצוין. למרות שהיא לא הייתה הכי יפה שיש, היה בה משהו מקסים. לא החלפנו אפילו מילה בשלב הראשוני, כשהעיניים שלנו רק נפלו האחד על השניה, אבל באמת שבנבכי המבט שלה יצא לי לראות באותו רגע שורה של עקבות. עקבות אל לב טוב במיוחד ששוכן אצלה. הרגשתי שאני רוצה אותה כמו שלא רציתי מישהי מימיי וזאת למרות שהיא לא הייתה היפה מכולן. היא התגלתה כאשת שיחה מעניינת. היו לה תובנות של מישהי שיודעת משהו על החיים ולא באה לצטט לי מרצים לשעבר שלה על פוקו או על תזונה ארכיקטורה או על אומנות שישמע שהיא יודעת משהו. היא לא השלימה לימודים מעולם אבל יש לה עסק להוצאת כלבים לטיולים וכמעט 50 שכנים הם לקוחות שלה. זה המון כלבים להוציא כל יום, אז יש לה שלושה עובדים. היא חלמה לראות את מרכז ודרום אמריקה ואת ניו זילנד ואולי ללמוד עסקים. אולי לא. היא הייתה אמתית ואני הייתי צריך לזנוח את כל המשפטים שמכינים מראש, את כל הבדיחות שמביאים לדייט ואת כל הסיפורים שאורזים לקראת מפגש עם בחורה פוטנציאלית. פשוט הקשבתי ועניתי. ואמרתי ושאלתי. פשוט דיברנו. תגיד, גבר, דיברת לאחרונה באמת עם בחורה? כמו שבאמת אנשים מדברים? תחשוב על זה לפני שאתה עונה לעצמך.
שלב שלישי: עברנו מקפה לאלכוהול והיא אמרה שפעם היא הייתה יוצאת חמש פעמים בשבוע ושותה ג'ין אנד טוניק 3 פעמים בערב, ושהיא תמיד חשבה שהיא תתחתן עם אחד מהדיג'ייז שהיא הכירה לאורך השנים במועדונים ובבארים אליה היא נהגה לצאת. היא אהבה נורא מוזיקה והעריצה מוזיקאים וגם יצאה עם שישה כאלה -שניים מחו"ל. אבל כולם היו דפוקים מדי ובתוך עצמם מדי בשבילה. והיא גם התבגרה והבשילה מאז ולא דחוף לה לצאת כל הזמן ולא דחוף לה לדעת על כל די ג'יי שמגיע לארץ מברלין או מקופנהגן. היו לאביגייל כל כך הרבה סיפורים וחוויות שהיה צריך עוד גלגול של חיים כדי שיהיה זמן גם לשלי. ואולי גלגל אחד של חיים הוא כל הקטע, להשאיר טעם של עוד. ושכחנו ממכונת הכביסה ושכחנו שהכרנו רק בגלל שהאצבע שלה לחצה על ספרה אחת שונה מזו שהייתה צריכה לחייג כדי להגיע אל מה שחיפשה. ושכחנו מהצרות של שנינו כאילו לא היו ושכחנו מהאנשים שבאו והלכו במושבים שסביבנו. ולא הייתה לי פגישה נפלאה כזאת מעולם.
שלב רביעי, תוצאות הניסוי: טיילנו בשכונה בה נפגשנו ולא ענינו לוואטסאפים, סמסים וצלצולים שהגיעו. שכחנו לבדוק מי חיפש אותנו וגם כשבדקנו לא חזרנו לאיש. התנשקנו המון לפני שנפרדנו. התחבקנו ולא אמרנו שמה שקרה נראה לנו מדהים, רק התוודנו שזה מוזר והזוי. עדיין רצינו להודות שמשהו טוב סוף סוף קרה. כשהתעוררתי בבוקר חשבתי על הדייט שהיה לנו ותהיתי אם באמת זה לא היה רק חלום. סמס שאיחל: "בוקר טוב לנו" הגיע כשצחצחתי שיניים עשר דקות לאחר מכן והעיף את החשש הזה לכל הרוחות. נפגשנו למחרת בערב שוב ובאותו סוף השבוע היא כבר ישנה אצלי.
מסקנות הניסוי: כולם יודעים שדברים בלתי צפויים יכולים לקרות ושכשהם קורים הם מפתיעים ברמות שאי אפשר לנחש קודם לכן. רובנו יודעים שצריך להיות פתוחים להפתעות ולקבל אותן כשהן מתגלגלות לעברנו. זה לא באמת משנה אם תפגשו מישהו או מישהי בדרך רנדומלית קיצונית, באופן מפתיע קצת פחות או כי דברים התגלגלו לשם בצורה פחות מקרית. מה שמשנה זו התחושה אותה חווים תוך כדי הדייט. התחושה של חוסר תחושה, של השמטת המודעות לרצפה ושל שיחה קולחת. כשאתם מפסיקים לחשוש ולקוות "רק שהדייט הזה יצליח כבר", יוצא מכם הדבר האמיתי החוצה, ואז אתם יכולים באמת ליהנות.