מדי פעם, ובפרט אם חלף זמן רב מאז מערכת היחסים הרצינית האחרונה שלנו, אנו נתקפים חרדה ושואלים את עצמנו לפשר הדבר. יכולות להיות לכך תשובות רבות, רובן ככולן מסתכמות בצורך לבחון לעומק את ההרגלים, הזמינות והמסרים שלנו. גם אנשים שמגדירים עצמם בעלי מודעות עצמית טובה עלולים להיתקל בשלב מסוים בתקרת זכוכית שלא מאפשרת להם להתפתח עוד.
על מנת להבין למה זוגיות מדירה את רגליה נחוץ מבט בוחן, כן וסלחני. לפניכם כמה רעיונות איפה כדאי להתחיל:
הפטרו מהרגלים רעים
תמיד מומלץ להפטר מהרגלים רעים כמו עישון, כסיסת ציפורניים ואפילו קינוח אף בפומבי ובקול רם מדי אבל זה לא תמיד קל. חיפוש אהבה הוא תמריץ טוב: אנחנו נעשים אטרקטיביים יותר בעיני מחזרים פוטנציאלים והופכים הרבה יותר נעימים בחברת אנשים אחרים. נסו לאתר את ההרגלים המגונים והפטרו מהם אחת ולתמיד.
מצאו את האיזון בין "מגיע לי" לבין "לא מגיע לי"
קודם כל, שיהיה ברור: מגיע לכם! חשוב למצוא את האיזון בין תחושת "מגיע לי" שמשדרת עליונות וכתוצאה גם אנטגוניזם, לבין תחושת "לא מגיע לי" שנובעת בדרך כלל מתוך בדידות ואשמה על פירוק קשרים רומנטיים קודמים.
מי שמגיע לדייט עם רגשי נחיתות פותח חלון הזדמנויות לניצול מהצד השני (במילים אחרות: דפוק וזרוק). מי שמרגיש שלהיות איתו זו פריווילגיה שצריך להרוויח, שוכח שדרוש מאמץ גם מצידו והתחושה הזו יוצרת סלידה.
מראה, מראה, שעל הקיר...
ראוי שכל אדם יאהב את מה שהוא רואה במראה אבל לפעמים אנחנו כל כך רגילים לבבואה שלנו, שאנחנו מאבדים את היכולת לראות את מה שניכר לסביבה. יש שיאמרו שזה שטחי וחסר משמעות, אבל משיכה פיזית היא תנאי חשוב לקיומו של קשר רומנטי.
זו ההזדמנות לבחון את עצמנו היטב במראה: האם הזנחנו את גופנו כי התרגלנו להיות היחידים שרואים אותו?
שינויים חיצוניים קטנים כמו שינוי שגרת הטיפוח, פעילות גופנית או אפילו שינת לילה טובה יכולים לחולל מהפך של ממש. זכרו להיות סלחניים כלפי עצמכם זו לא קריאה להתחיל לדלג על ארוחות, אלא לשפר את אורח החיים שלכם.
חופשי זה לגמרי לבד?
מי שגר לבד רגיל לחיות לפי הרגלים ומנהגים שסיגל לעצמו מבלי לתת על כך את הדין. זוגיות, מטבעה, מצריכה התאמות בלתי פוסקות של שני הצדדים, ורעיון זה עלול להיות מפחיד למי שלא רוצה לוותר על הנוחות שלו.
הפחד הזה חוסם הרבה הזדמנויות רומנטיות. הוא מקבל ביטוי בצורה בה אנחנו מדברים בדייט, איך אנחנו מתייחסים למי שנכנסים אלינו הביתה ומה הציפיות שלנו מרגע שהסכמנו לאחד את חיינו עם אלה של אדם אחר.
כדאי לבדוק האם אנחנו משדרים מסרים מתגוננים: האם אנחנו מדברים רק על עצמנו ולא מגלים עניין באחר (גם לא למטרות נימוסין)? האם בני זוג בעבר הטיחו בפנינו שאנחנו "לא מתחשבים" בהם? יתכן שבאופן לא-מודע אנחנו מרחיקים מחזרים על ידי סירוב לשנות את דרכינו.
חושבים חיובי
מודעות עצמית זה להבין שמה שמתרחש אצלנו בראש משתקף החוצה. תמיד.
קשה להרגיש אופטימיים כשאנחנו בודדים, אבל המחשבות השליליות מרחיקות כל סיכוי לזיווג.
כדאי לשים לב גם לצורת השיחה שלנו: האם אנחנו נוטים להתלונן, לדבר על מחלות וכאבים או שוללים מיד את האפשרות לחוות משהו חדש כמו קיר טיפוס או פסטיבל במדבר?
אופטימיות ופתיחות הן המפתח למשיכת בני אדם אחרים אלינו, וחיוך באמת עושה את כל ההבדל.
