לפני כמה חודשים התחלתי להתעסק בפורנו. זו הרמה להנחתה, אני יודעת, אבל לפני שאתם מתלהבים או מתלהמים או מדמיינים בחורה כורעת על ארבע וקורצת למצלמה או סתם יושבת בטרנינג מוכתם בטחינה מול סרטוני השפלות הארדקור, כדאי להבהיר: העיסוק מתבטא בהתבוננות חיצונית על איך המדיום הזה משפיע עלינו כחברה אנושית, או אפילו רק עלי באופן פרטי, כאישה, כרווקה, כמישהי שמצפה לחיזור רומנטי ולפעמים מקבלת במקום זה הודעות כמו "ערה?" או "קומי!" למתקדמים. יצאתי למסע קטן בתהומות החשוכים של הפורנו ושמעו, גיליתי כל מני דברים. חלקם מרתקים, חלקם דפוקים, חלקם סימביוזה נפלאה בין השניים.
אז הנה אני מתחילה, ויש ליידע ראשית בעניין עקרוני: אינני צרכנית פורנוגרפיה מודרנית ומעולם לא הייתי. הבחירה שלי להימנע מצפייה בסרטי פורנו היא לא אידיאולוגית, למרות שאני פמיניסטית ומודעת לניצול הפושה בתעשייה הזאת, וגם לא כי אני פריג'ידית מתחסדת שלא נהנית מארוטיקה, אלא מתוך סיבה פשוטה להחריד: זה משעמם אותי. אני מוצאת את התחום חסר מעוף ויצירתיות, חיקוי של משהו שכבר לא ברור מהו (אין מה לעשות, מול מצלמה אנשים נוטים לשנות דפוסי התנהגות, בין אם מדובר בהוראות בימוי או באובר מודעות של חובבנים) ובעיקר זה כל כך רפטטיבי בעיניי. כמו שיר של ארבעה אקורדים. כשהעזתי להגיד את זה בקול רם, השיבו לי "וואי וואי את כנראה לא צופה בפורנו הנכון". אז ניסיתי לצפות בפורנו הנכון, ולא מתוך נקודת ראות ביקורתית, אלא לגמרי בשביל הפאן, אבל וואלה, לא פאן. מעפן. חרף הניסיון הדל עד כדי מביך שלי, באופן אירוני אני עדיין מכירה מושגים, לוקחת חלק בדיבור מסוים, מבינה משמעותם של מבטים ומחוות גוף והעולם הזה לא זר לי לחלוטין. ואז הבנתי: פורנו הוא כמו עישון פאסיבי עבורי; אינני צורכת אותו בעצמי אבל הוא מהדהד ולעיתים גם מסריח, כפי שעשן נוטה להסריח, מהגברים שאני נתקלת בהם.
אני לא מתכוונת רק לאינטראקציות מיניות, מן הסתם.מדובר באיזה הלך רוח פורנואיסטי שמחלחל להוויה שלי בכוח, ללא הזמנה. כמו כל דבר שאנו צורכים, גם זה משפיע בצורה כזו או אחרת בחיי היומיום ולא רק בפרקטיקות של מין. זה לא כזה מפתיע, האמת, כשטאבים של youporn ופייסבוק פתוחים במקביל, ובחור מזגזג מאחד לשני ופתאום נופל עליו איזה דיבור סליזי שאני מתקשה לעכל. זה באיך שאנחנו צוחקים על זה, אבל בכל זאת מנסים לשחזר דימויים שראינו. זה בניסיון המטריד והמוטעה לא להפריד את הפנטזיה מהמציאות. יונה וולך כתבה פעם: "התמונות האלו / באות ומתיישבות בפנים" ולא התכוונה לפורנו, כנראה, אבל עדיין, זה בדיוק זה. התמונות מתיישבות בפנים ואי אפשר להימלט מהן אחר כך, גם אם אתה הנאור שבגברים וגם אם את הליברלית שבנשים. ואם אתה גבר שהתבגר בדור האינטרנט או אפילו בזמנים ההם, כשהיו ווידיאומטים מפוקפקים, ברור שהחניכה המינית שלך הייתה גם דרך פורנו. זה הפך לעניין מיינסטרימי כמעט מקובל חברתית שלא פוסח גם על נשים, אגב, אבל בעצימות נמוכה יותר.
זה מה שיש. אני האחרונה שתטיף נגד, כי אינני צמחונית או טבעונית. מה זה קשור בכלל?אני כבר מסבירה. לפני כמה זמן חברה שלי השוותה בין צריכת פורנו לאכילת בשר וצריכת מוצרי חלב. ניתן הרי למלא את הצרכים הקולינריים או המיניים שלנו באופנים אחרים. זה לא שאנחנו חייבים לצפות בזרים משתגלים או לדפוק סטייק כדי לחיות, אבל החיים, כך אני משערת לפחות, קלים יותר ככה. יחד עם זאת, לאחרונה אני שומעת לחשושים כאלה, בין חברים וקצת ברשת, על גמילה. זה טרנדי, גברים שמנסים בלי. לראות איך זה, להבין אם מדובר בהרגל או בהתמכרות, לחשוב קצת על שימוש בדמיון האישי ולא בהישענות על סרט סליזי. בכלל, כל ניסיון להתנגד לתופעות פופולאריות מושרשות שאנחנו לא לגמרי סגורים אם הן לטובתנו או לא, זה מבורך. ככה זה כשאת סטודנטית למדעי הרוח, ההתנגדות, גם אם רק במחשבה, היא הלב הפועם שלך. טיפ קטן לסוף: "את יותר יפה מכפילת הפורנו שלך" זה דווקא משפט די חמוד להגיד לבחורה.