שאלת המחקר: האם אפשר לפתח קשר רציני עם בחורה מנומסת ומתחשבת במיוחד?
השערת המחקר: זה יהיה קשר כלכך נוח ונכון כי עם בחורה מנומסת אי אפשר לריב.
מהלך הניסוי
שלב ראשון, הנסיבות: את יולה פגשתי בדוכן שווארמה. היא אכלה שווארמה בעדינות כזו כאילו זה היה קוויאר או הדבר הכי יקר לה מכל כמו בנה הבכור. האופן שבו היא נגסה בבשר הזול השרוי בגוש החיטה העגול ה-"פיתה", גרמו לי להתאהב בה. כזה הוא אני, בחורה מתייחסת לשווארמה כאילו זה היה הבן שלה ואני רואה את עצמי בתפקיד האב.
שלב שני, סביבת הניסוי: לדייט הראשון תכננתי לקחת את יולה למסעדה חדשה בשכונה שלי, מאותן ממסעדות פשוטות של מנות ביתיות אבל שעשו להם שדרוג. אבל התכנון לא יצא לפועל כי יולה, שרצתה להיות מנומסת, כבר הזמינה מקום במסעדה אחרת, של פירות ים. היא אמרה שהיא לא רצתה להכביד עלי עם חיפוש מקום לאכול. היא הייתה בחורה מיוחדת, עם לוק קצת משונה, אבל כזו ששמשרה עליך משהו נעים ושלא פוגשים כל יום. פתחתי את דלת המסעדה עבורה והיא נכנסה ועשתה קידה עם הראש ואמרה "תודה רבה". היא הייתה מנומסת כמו ילדה אנגליה בבית ספר בתחילת המאה הקודמת. לפני שהיא התיישבה היא רמזה לי להזיז עבורה את הכיסא. רק אז היא ישבה מולי ואמרה "ערב טוב". שאלתי אותה מה היא רוצה לשתות והיא השיבה: "מה שתבחר יהיה בסדר מבחינתי". חשבתי לעצמי אם זה אומר שגם אם אני אזמין לה רכז שושנים בחומץ היא תשתה. לבסוף בחרתי ביין לבן.
יולה לא שמה מרפקים על השולחן, אכלה בפה סגור כשעיניה מכוונות אל הצלחת ולכל תנועה שלה הייתה עדנה כמו של אמא תרזה כשהיא מאכילה יתומים בבית המחסה. כששאלתי אותה שאלה היא הפסיקה מיד כל מה שהתעסקה אתו, הביטה בי, ענתה ורק אז חזרה לאכול. במהלך הארוחה היא פנתה אליי בשאלה: "אם לא קשה לך, תוכל בבקשה להתחשב ולהעביר אלי את הפלפלייה שמונחת לצידך?". הצלחתי בקושי רב לחנוק גרעפס עצבני מעורבב בצחוק. מזל.
שלב שלישי, נימוסין מסין: השיחה הייתה נעימה כי לדבר עם אדם מנומס זה נעים. יולה טיילה במזרח שנתיים וחצי. כששאלתי למה כל כך הרבה זמן היא ענתה שהיא אהבה את העובדה ששם חושבים על "איך אני נותן" לעומת המחשבה שמאפיינת את ישראל והמזרח התיכון, של "איך אני לוקח". ובאמת יולה הייתה בחורה של נתינה, כבוד ונימוס שקצרה היריעה הזו מכדי לתאר. למשל, בכל פעם שנכנסתי לה בדברים (בטעות), היא הפסיקה את המשפט שלה כמו רכב שפתאום נכבה ולא המשיכה עד שלא סיימתי את המשפט. ההתנהגות הזו שלה גרמה לי להבין שאני די ברברי.
הזמנו שרימפסים בציר גדול ומלא רוטב. יולה שמה סינר על הברכיים ואני שמתי אחד בצווארון. היא אכלה אותם לאט בסכין ובמזלג ואני טרפתי אותם בידיים. אחרי כל שרימפ שסיימה היא סידרה את הזנבות שנשארו מהם אחד על יד השני בגבולות הצלחת. אני לעומתה זרקתי את שלי למאפרה. היא לגמה מהיין ואני גמעתי את שלי כמו גמל מיובש. מיותר לציין שאחרי הארוחה היא נשארה נקייה ואני נראיתי כמו ילד בן חמש.
"היה נהדר, אני מודה לך" יולה אמרה וקינחה את האף ללא קול. אבל אז נפל דבר. או אפשר להגיד, "עלה" דבר. ליולה הייתה כנראה איזו סמוכטה שעלתה תוך כדי האוכל (היא בטח הייתה קוראת לזה גודש). היא תפסה את הגרון בשתי הידיים, כאילו לעצור את הסמוכטה מלהתפרץ כמו גייזר ניו זילנדי. ארובות העיניים של יולה גדלו יחד עם האישונים שלה. היא תפסה מפית, התכופפה מתחת לשולחן, עשתה שם משהו שנשמע כמו ניסוי גרעיני שנעשה בגרון שלה וחזרה אחרי חמש שניות בערך עם המפית מקופלת היטב. "רב סליחות", היא אמרה. שאלתי אם היא בסדר. היא אמרה "כן, בהחלט, יצאה לי ג'ולה דוחה". רציתי לוודא שאני שומע טוב אז שאלתי מה היא אמרה. היא חזרה על עצמה והבנתי שדמיינתי חלק מהמשפט קודם ומה שהיא אמרה באמת היה: "כן, בהחלט, יצאה לי קצת ליחה ". כן, בטח.
תוצאות הניסוי: היה ערב קצר, משונה ושהרגיש כמו ראיון עבודה. אני שאלתי, היא ענתה. היא אמרה משהו ואני פחות או יותר הסכמתי כי היא לא אמרה שום דבר שאפשר לחלוק עליו ("נעים פה", "טעים", "השירות טוב"). היא הייתה בחורה עם לב טוב, שרוצה לתת ולא לקחת כמו שהיא למדה במזרח. אבל היא הייתה מנומסת מייי, פדנטית לגבי התנהלותה, לא משוחררת וזה העלה בי תחושה לחוצה ומעייפת. נפרדנו בנשיקה מנומסת על הלחי ולאחר שיולה אמרה "אני רוצה להודות לך על הארוחה ועל הערב, היה נפלא". זה היה נשמע כמו שורה מבית קטן בערבה וזה גרם לי לרצות לישון. תכננתי לעדכן אותה בהמשך שזה לא מתאים אבל להפתעתי יולה הקדימה אותי וסימסה כבר למחרת לקראת הערב: "אתה נפלא, היה נפלא, אבל אמשיך במסע חיפושיי אחרי אהבה, רב תודות לך." מי גידל את הילדה הזו ובאיזה עובי היה השוט שאיתו היא חונכה, זה מה שאני רציתי באמת לדעת מכל הסיפור.
מסקנת הניסוי: יולה עשתה לי שיעור במודעות לנימוסין ודרך ארץ. אתה אולי רוצה להביא בחורה נעימה ומנומסת להורים, יום אחד כשתחליט שהגיע הזמן. אבל אתה לא רוצה להביא בחורה עם גינונים של נסיכה שיגרמו לך או חלילה להורים שלך להרגיש כמו אדם ניאנדרטלי. יש תכונות מסוימות שכשהן מגיעות במנה מופרזת הן גורמות לך להתרחק. אני מעדיף לצאת עם מישהי שתתקע לי המבורגר מול הפרצוף ולא תחשוש לתקוע גרעפס לידי מדי פעם. נכון שזה לא מנומס, אבל זה לפחות אנושי, ומי רוצה לצאת עם רובוט?