שפן הדייטים: הפגישה עם הערסית

שאלת המחקר: האם אוכל לבסס קשר עם בחורה ערסית אסלית?

השערת המחקר: יש ערסיות שמתות על אשכנזים ילידי ספרית בית אריאלה כמוני ואני אוהב להרגיש עוצמה נשית. בקיצור זה יילך מדהים.

מהלך הניסוי
שלב ראשון, הנסיבות: את ירדנה פגשתי בתור לבידוק הבטחוני בשדה התעופה בן גוריון. כשהבודק הביטחוני שאל אותה אם היא ארזה לבד, היא ענתה לו: “תגיד לי, אתה בסדר? נראה לך שלא אני ארזתי לבד? מה נראה לך שנתתי למוסטפא הפועל בניין לארוז לי אותו?! אהה..תפאדל מוסטפא בוא תארוז לי את הבייבי דול והטמפונים בנפרד,בסדר!?”
באותו הרגע הרגשתי שמצאת את הנסיכה שלי. הבודק הבטחוני וויתר על הניסיון לקבל מירדנה תשובה נורמלית, החזיר לה את הדרכון ואמר לה: “ניסעה טובה”. בחורה שדורכת על החוקים, עדיין מצליחה למלא אותם ועדיין משאירה אחריה חיוך - זו הבחורה שאני צריך.

שלב שני סביבת הניסוי: זה לא היה דייט מתוכנן או שנקבע מראש, וייתכן שמבחינתה של ירדנה זה לא היה דייט בכלל. אני פשוט נדבקתי אליה לאורך כל הזמן שהיה לנו להעביר עד הטיסה, אז אפשר לומר שזה היה דייט כפוי. מה לא עשינו ביחד? שופינג משגע בדיוטי פרי, נכנסו למועדון הנוסע המתמיד לנשנש קרקרים, ישבנו לוודקה בבאר של שדה התעופה וברור שלא ויתרנו על הפוך ב 30 שקל בהיכל הנוסעים העגול ליד המזרקה הקסומה.
ירדנה דיברה מהר והיו לה הרבה שאלות אליי: “למה אני קוף שנדבק אליה? (כי איזה קוף לא יידבק עם איך שהיא נראית) למה אני קרציה שכל הזמן שואל שאלות? (כי הייתי חייב לשמור על שיחה קולחת), למה אני חמור (כי ירדתי על התיק “דיור" שלה שהזכיר לי כלוב של אוגרים) ולמה אני פרפר שבטח מתחיל עם כל בחורה בכל מקום (בכל מקום בו הן נראות טוב). בקיצור בעיניה נראיתי כמו גן החיות התנ”כי.
היא ספרה לי שהיא עובדת בעסק של אבא שלה, עסק הזוי של משטחים למסועים. לא הבנתי מה זה אומר, אבל דבקה בי התחושה שהרבה אנשים זקוקים למשטחים למסועים ושהעסק כנראה מתקתק.
ומה ערסיות עושות בחו”ל כשהן לא נוסעות לתאילנד? ירדנה בדרך לבלגיה לפגוש חברה ולעשות שופינג. למה בלגיה, אתם שואלים? “למה לא? מה, אתה רוצה שאני אצטרף אליך לברלין? לא תודה, נשמה. לא באים לי טוב הנאצים האלה". היא אכלה אותי בלי מלח ונהניתי מזה.

שלב שלישי, איי לאב יו טרמינל: ירדנה העמיסה שלוש עגלות בדיוטי פרי וגרמו לי לתהות האם יישאר לה מספיק כסף למסע שופינג בבלגיה. בכל אחת מהחנוית היא מצאה מה לקנות ועל מה להתכסח עם המוכר, “תגיד לי, איך אתה לא מציע לי לטעום מהוודקה בננה פקאן החדשה? מה אתם, קמצנים פה בג'יימס ריצ'ארדסון?" היא שאלה את אחד המוכרים. אהבתי את החוצפה שלה, אבל כשהיא הרימה קול על מישהי שעקפה אותנו בתור, התחלתי לשקשק. המשכתי ללכת צמוד אליה והיא הביטה בי ושאלה: "תגיד, מה נהיה? אתה רוצה לעלות איתי למטוס? אולי להיכנס איתי לשירותים?! החלטת לתפוס לי פה תפקיד של שומר ראש?" הייתי קצת בהלם ומשוכנע שהיא חושבת שאני קרציה פסיכית, אלא שמהר מאוד היא חייכה, נתנה לי צ'פאחה על החזה ואמרה: "צוחקים איתך! אתה בסדר, אתה".

אנשים מרחוק שהביטו בנו צועדים לעבר שערי הבורדינג בטח חשבנו שנראינו כמו זוג בסרט צרפתי, אבל ירדנה התנהגה יותר כמו אלג'יראית ושלחה הערות עוקצניות לכל עבר. "יש לי ירוק. אתה לא שם לב? יא אידיוט!” היא צעקה לעבר נהג שמסיע קשישים בטרמינלים שחצה לפניה במהירות של 11 קמ”ש.
עמוק בפנים הרגשתי שירדנה נדלקה עלי טיפה אבל ניסתה להסתיר. היא שאלה על החיים שלי ותהתה לגבי סוג הבחורות שאני יוצא אתן. לדעתה כולן היו “תל אביביות מתוסכלות מגברים שלומדות קולנוע באוניברסיטה ושמרגישות סקסיות לקרוא “הארץ” מול אנשים בבית קפה”. הודיתי שדווקא לי זה עבר בגיל 25 ושאני דווקא מחפש את ההפך המוחלט: מישהי פרברית שהיא אנטי השכלה גבוהה ושקוראת פנאי פלוס.

תוצאות הניסוי
ושם פתאום, בין שער בי-5 לבי- 16, מול כל המשועממים שהגיעו הרבה לפני הזמן לטיסה, ירדנה פירקה לי את השפתיים עם נשיקה מטורפת, כאילו העולם הולך להיגמר.
אחרי כמה שניות היא התרחקה ממני, עם חיוך שובבי, והצביעה עליי כאילו הייתי הבחור האחד והיחיד שלה אי פעם. היא עשתה לי “נו נו נו” עם האצבע, הפריחה נשיקה שכל אחד בטרמינל היה רוצה לתפוס והסתובבה. היה לה ישבן שכל אחת הייתה מתגאה בו ושנע לצדדים כנדנדה משומנת היטב ככל שהלכה והתרחקה ממני אל עבר השער למטוס. היא לא השאירה אחריה לא פייסבוק, לא שם משפחה, לא מספר טלפון ולא מה היה המאכל האהוב עליה בילדותה - ולא היה לי שום מושג אם אי פעם נתראה שוב.

מסקנת הניסוי: אז לא הצלחתי לענות על שאלת המחקר, האם אצליח לנהל קשר עם בחורה ערסית מכיוון שירדנה עפה לה מבלי להשאיר עקבות, אבל הגעתי למסקנה אחרת: בשדה התעופה ישנן הזדמנויות לפגוש אנשים שלא היה יוצא לך להכיר במקומות אחרים. אם אתם לא עולים על אותו מטוס, אתם עדיין יכולים לבלות זמן איכות בטרמינל. הזמן הקצוב שיש עד לטיסה של כל אחד לא יאפשר לכם להכיר לעומק, אבל אם היה איזשהוא ניצוץ קטן, דווקא הצורך להפרד בשל קריאת הכריזה לעלות למטוסים יכולה להשרות עליכם קסם רומנטי וטעם של עוד. מצד שני,אם לא היה ביניכם חיבור של ממש, אתם תמיד יכולים לשמוח שהצד השני טס לו ושלעולם לא תראו אותו שוב. אני בכל מקרה מקווה שיום אחד עוד אתקל בירדנה, ואולי נטוס לנו יחד לאיזה יעד ששנינו תמיד חלמנו עליו. טוב, על מי אני עובד? לאיזה יעד שהיא תחליט.