שאלת המחקר: האם יכול להתפתח קשר רציני עם בחורה שלילית ופסימית שמביאה איתה את הנאחס לכל מקום?
השערת המחקר: יעל תזרום עם החיוביות שלי, אפיח בה שמחת חיים והיא תגלה עולם טוב יותר ובן זוג מושלם לחיים.
מהלך הניסוי, שלב ראשון, הנסיבות: את יעל פגשתי בתור כשבאתי לשלוח דואר רשום. היא לקחה מספר ונאחה בייאוש כזה שלא יכולתי שלא להסתובב. היא הייתה יפהפייה: שיער שחור וחלק עד הכתפיים, עור חיוור ופנים של נסיכה ממונקו. "זה הולך די מהר, אל תתבאסי" אמרתי בתקווה לסחוט ממנה איזה חיוך. היא ענתה: "עכשיו שבאתי התור לא יזוז אתה תראה, תמיד זה ככה". הייתי בשוק מכמה שלילית יכולה להיות בחורה כל כך עדינה. אבל האמת שהיא צדקה. מאותו הרגע התור פשוט קפא ושרפתי עוד שעה עד שהגיע תורי. במהלך ההמתנה הצעתי ליעל שנפגש. היא קודם כל אמרה "לא" ואז הסכימה שנפגש לדרינק אבל בתנאים שלה: לא בבאר כי היא שונאת "דייטים", לא מאוחר מידיי בערב כי זה סליז, ולא במקום "טרנדי" כי היא מתרחקת מטרנדים כמו אש. נשמע מעייף? אז דעו שאם יעל לא הייתה כל כך מסקרנת, אטרקטיבית ומושכת כבר מזמן הייתי הולך לסניף דואר אחר.
שלב שני, סביבת הניסוי: נפגשנו בקפה שנראה כמו מרתף, עד כדי כך שהתפלאתי שעטלפים לא מתפקדים כמלצרים. הקפה שיעל שתתה הוגש בכוס זכוכית מבית סבתא, היין שאני הזמנתי הוגש בכוס מתכת מכלא אלקטרז והכעכים שנודבו על ידי המקום הונחו בצלוחיות של בית תמחוי. ישבו שם חבורה של אנשים שנראו כאילו הם נולדו במקום ומעולם לא יצאו ממנו, גם לא לשאוף אוויר. "אז למה כאן ולא בבאר נורמאלי?" הייתי חייב להבין את הקטע שלה. "ברים נורמאליים זה דיכאון" היא ענתה. התעקשתי ושאלתי מה היא שונאת בברים הנורמאליים. היא השיבה: "את זה שכולם חושבים שזה נורמאלי".
שלב שלישי, מינוס הוא חיובי על ידה: לאחר שיחה מסקרנת אך מתישה ומדכדכת בת שעתיים, הבנתי שיושבת מולי בחורה שכנראה נולדה עם לב צבוע שחור. יעל הייתה משוכנעת שתהיה מלחמה עם איראן שתתפתח למלחמת עולם שלישית, וששואה נוספת איפה שהוא בעולם בוא תבוא. היא לא האמינה שהמאבק החברתי אי פעם ישיג משהו, שאי פעם יהיה טוב בארץ, שאהבה מנצחת, שימצאו תרופה לסרטן, שאושר הוא דבר בר השגה או שהאדם הוא בבסיסו יצור טוב. יעל לא חשבה שמדובר בשליליות קיצונית. היא פשוט קוראת לזה ריאליזם סחי. כשניסיתי להרים את האווירה, גיליתי שגם שום דבר חיובי או כיפי אין בבחורה הזו: היא לא זרמה על צ'יסרים, לא על שיחה על תרבות הריאליטי כדבר טוב או רע, היא לא רצתה לדבר על העבר או על העתיד שלה כי טענה שלא היה ולא יהיה בהם שום דבר מיוחד, היא לא רצתה להמשיך לשום מקום אחר ולא לבוא אלי הביתה. היא רק הסכימה שנטייל ברגל בחוץ. היא הייתה כמו אגוז קשה לפיצוח ואני, שמאז גן חובה הייתי ידוע בכינויי מפצח האגוזים בקרב חבריי הדמיוניים דאז, התעקשתי להמשיך את הערב ואת הנסיון לראות מי זו לעזאזל יעל גורן?
שלב רביעי, הכנסתי ראש בריא למיטה חולה: יצאנו לסיבוב והייתה הרגשה שמשהו ביעל משתחרר. היא החלה להתעניין בי והייתה לנו שיחה מרתקת. הצעתי שנלך לכיוון הים אבל יעל אמרה שלפי התחזית הרוחות יתחזקו הערב. התעקשתי ואמרתי שלא יכול להיות שכל דבר רע שהיא חושבת שהולך להיות בהכרח ייקרה. אז היא התרצתה לשם שינוי והלכנו לים. היה נעים והתיישבנו על החוף והתכוונו להדליק סיגריה. באותו הרגע רוח צפונית משוגעת תקפה אותנו ואת המצתים שלנו ולא הצלחנו להדליק את הסיגריה לא משנה כמה ניסינו לגונן על האש. "נראה לי שזה סימן שמשהו הולך לקרות הלילה" היא אמרה ואני החוורתי. עד לאותו הרגע חשבתי שהיא מטורפת אבל אז כבר התחלתי להאמין לה.
תוצאות הניסוי: יעל הקסימה אותי למן הרגע הראשון. אבל היא גם חירבה כל ניצוץ של תקווה שעוד פעמה בי. למרות הכל, בסוף היא זו שנישקה אותי- ובלהט. היא אמרה שהיה פחות גרוע משחשבה שיהיה. אמרתי לה שהיא משהו מיוחד אבל אני צריך מישהי שתרים את שנינו למעלה ולא שתוריד. היא הודתה שהיא לא הבחורה המתאימה.
מסקנת הניסוי: לנסות להתחבר דווקא אל בנות שרואות את העולם כל כך אחרת ממך זה פשוט לא נכון. אל תיקח על עצמך את תפקיד המטפל, המציל או זה שיראה להן שיש דרך אחרת. אם כשהשמש זורחת, אתה חושב על שיזוף, והיא מצד שני חושבת שהשמש עומדת לשרוף את העולם, אז כנראה שאין לכם שום עתיד. בלי להיות פסימי, כן?