שפן הדייטים: אני, את ובאטמן

לקחת בחורה לסרט כדייט עדיין רשום בספרי הקלאסיקות כהימור מחושב, אבל בחירה ב"עלייתו של האביר האפל" נושאת עמה שלל סכנות: 1. אם הבחורה לא בעניין של "סרטי הסופר הירוז האלה", מתוך שעמום היא תנסה להסיט את תשומת הלב שלך אליה. אתה אולי תרוויח מזה נשיקות, אבל כנראה שאחרי עלילת הסרט כבר לא תעקוב. 2. אם היא בחורה שדווקא מחוברת לאיש העטלף ותעוף על ההצעה החננית-אינפנטילית שלך, היא למעשה חושפת בעיניך כבר בשלב הזה את אלמנט הטום-בוי החבוי שבה, ועבורך זה יהווה את ההתחלה של הסוף. 3. אחרי שאיזה פסיכי רצח אנשים בהקרנת הבכורה של הסרט, אתה חושש שהיא אולי תבכה כשתיזכר בקורבנות ולא בגלל הטרגדיה המשפחתית של ברוס ווין.

בכל אופן, כמו שבאטמן יורה באקדח התפיסה שלו כדי להיאחז בקיר שמולו, כך שילחתי לאוויר את ההצעה ללכת לסרט בתקווה שעדן, הדייט שלי, תתפוס אותה ותתלה עליה באופן דומה. "יאללה", אמרה ואני כבר נכנסתי לאתר הקולנוע להזמין כרטיסים.

הגענו אל הקולנוע שהיה מוצף בילדים, ההורים של הילדים שלא הצליחו למצוא בייביסיטר, נערים שתקועים בשלבים מביכים של ההתפתחות האנושית, ערסים בגבהים שונים ובעיקר יצורים שלא היית רוצה לפגוש במקום חשוך. שיט.. חבל שאולם הקולנוע חשוך. לא הסתכלתי לאיש מהם בעיניים אבל כן הצבעתי על חולצות הבאטמן והג'וקר שרובם לבשו כדי להצחיק אותה קצת על חשבונם. לא סיפרתי לה שהארון שלי כולל לא רק חולצות וינטז' ואספנות עם בדיוק אותו סמל עטלף, אלא גם מסיכה וחליפת ספנדקס מוצלחת של איש העטלף שקניתי באי- ביי בהמון כסף רק לפני שנתיים.

למרות שיצא החוק שמאפשר להכניס אל הקולנוע מזון ושתייה ברור שלא רציתי לצאת קמצן, אז לא הבאתי כלום מהפיצוצייה ופשוט הסתכלתי בצער על שטר בן מאה שקלים שהתפייד באוויר בתמורה לטוויקס, פופקורן ענק, שתיה אחת וכמה שקלים בחזרה. נכנסנו אל האולם כשאנחנו נזהרים שלא לדרוך על הרגליים של הצופים. יריות אמנם לא יהיה כאן, זה לא קולורדו, אבל דקירות של ערסים יכולות להיות בהחלט. התיישבנו ונתתי לעדן את מלוא תשומת הלב, משחק אותה מתרגש מסרט בנות שעשה לי בחילה. לא היה עם מי לחלוק את ההתלהבות שאוטוטו באטמן עומד לעוף לנו על הפרצוף ועל המסך, אז ניסיתי להיראות אדיש, רציני ובוגר.

הסרט התחיל ואתו עלה קצב הלב שלי. למרות שעלילת באטמן תמיד חלשה ביחס לאקשן, ללוק, לסאונד ובעיקר לגדג'טים של ברוס ווין, התאחדתי עם הסרט כמו גדול. בהיתי במה שהגיבור שלי עושה, ובראש דמיינתי מה הייתי אני עושה עם מחסן כלי הנשק של ברוס, לו רק היה שלי. כל-כך התעמקתי בסרט ששכחתי שאני בכלל בדייט.

אבל התעשתי וקצת שלחתי ידיים בזהירות ועדן זרמה. דווקא כשהתחלתי להתגרות מהאקשן שיצרנו שהיה יותר מרתק מהסרט, פתאום היא שקעה לי עמוק אל תוך מעלליו של איש העטלף. בהיתי בה בהלם והיא בהתה רק במסך וזה התחיל להפריע לי. אז נתתי ליד שלי ללכת במקומה, צללתי ללא הכנה מוקדמת ונישקתי אותה צרפתית. הייתי נרגש אבל היא בנונשלנט חזרה אל הסרט. הבטתי בה והיא לא הביטה בי יותר. רציתי שהיא תביט שוב כדי שאצלול מחדש והפעם בצורה שתכניע את הקרב על תשומת הלב שלה. אבל היא הייתה שקועה עמוק מידיי בקרב של באטמן נגד ביין המפלצתי.

הסרט נגמר ויצאנו כשאנחנו בעיקר מדברים על הסרט. פתאום הבנתי שהמתח המיני שאמור היה להיווצר בחשיכת אולם הקולנוע על רקע סרט משמים, איננו, ושהוא שבוי בידי כוחות העולם הפנטסטי של סרט אקשן ותחת צלו של העטלף השחור.

השיחה בבאר אליו הגענו המשיכה אל הסרטים הקודמים בסאגה, אל סדרת הטלוויזיה והקומיקס ואל סרטים אחרים, והרגשתי שאני יוצא עם מבקרת קולנוע ולא עם בת זוג פוטנציאלית. כשכבר הייתי בטוח שבדייט הזה היא הפכה אותי לידיד הקולי שלה במקום למאהב, ממש לפני שנפרדנו, עדן התקרבה, נצמדה והנחיתה אליי צרפתית לוהטת כזאת שהוציאה אותי לגמרי משני הסרטים אליהם נכנסתי הערב.
"זה היה אחלה רעיון, ללכת לאביר האפל הזה שלך." היא אמרה. אני המשכתי לנשק אותה בשמחה, יודע שגם אם לא ייצא מזה כלום, תמיד אוכל להמשיך לפנטז על אשת החתול.